מאמרים

על סמלים ומשמעות, טראומה ואחריות, עולם מראה ועולם מהות, וקיום יחסי גומלין עם מציאות הולוגרפית, נקיטת עמדה ופעולה כדי להשפיע ולשנות

האם אנחנו לובשים את הבגד – או שהבגד לובש אותנו? על אופנה, תדמית, זהות והפער שבין מראה למהות

ההיסטוריה אינה רק אוסף אירועים, תאריכים, מלחמות, חוקים ודמויות מפתח. ההיסטוריה היא שדה תודעה קולקטיבי. זיכרון אשר נדרש להגן עליו

לאורך ההיסטוריה האנושית, תפישת המציאות של התרבות האנושית השתנה מקצה לקצה, ולא פעם אחת. אנחנו מצויים כעת בשינוי שכזה.

אין מציאות ״שם בחוץ״ שאינה קשורה אלינו – הכל מהווה מארג אחד, וכל בחירה מזינה מגמה: או השלמה ונרמול מצב קיים או תיקון שלו ויצירת מציאות חדשה

העולם שלנו שבוי בפוליטיקת זהויות שמפרידה בינינו, מחלישה את המרקם החברתי ומהווה גורם מרכזי בלכידה בתוך תרבות הפופוליזם ובמנגנוני ההשפעה של הרשתות החברתיות

המחשבות, הפרשנויות, ההרגלים, הקשרים והבחירות שלנו משאירים בנו עקבות ויוצרים מעין "פטינה פנימית" – שכבה מצטברת של חיים, זיכרון ועדות לכל מה שבחרנו להכניס אל עולמנו הפנימי

בעידן הדיגיטלי שבו מפגש אנושי נתפס כאיום, המיניות עוברת מטמורפוזה – מחיבור והדדיות לניכור וצריכה, כשדימויים מחליפים את האינטימיות והקירבה האנושית.

בימינו, "מיניסטריון האמת" פועל כרשת מבוזרת של אלגוריתמים, תיבות תהודה ופוליטיקת זהויות. כיצד מתנערים מהנדסת תודעה בעידן הפוסט-אמת?

מחשבות על כוחה של קהילה בעת משבר ועל החוכמה האוניברסלית הטמונה בעצים, שותפינו האינטליגנטיים למסע האבולוציוני של האנושות על פני האדמה

האם יש חיים מחוץ לכדור הארץ? מה ההבדל בין חייזרים לחוצנים? מה מקומה של האנושות במכלול הקוסמי ומה עומד בינינו לבין הבנת ההקשר של הקיום האנושי?

המדע הוא תיעוד מתהווה של תודעה, החוקרת את עצמה תוך כדי תנועה, כזרוע אחת בלבד של ישות תודעתית רחבה הרבה יותר

איך נגלה את מי שנוכל להיות? על אפקט סוף ההיסטוריה, פיגוג תקרות הזכוכית, וההסכמה לנבוע מן הקיים והיש ולהתמיד ולהתחדש

לפי תורת היחסות הפרטית של איינשטיין, הזמן אינו מוחלט אלא יחסי. במאמר הזה אני ממשיכה את התיאוריה הזו לתובנות נוספות שנוגעות לחיים היומיומיים ולמימוש העצמי שלנו

התפשטותם של קשרים פארא-סוציאליים בתקופה זו מציפה את השאלה המהותית – האם כאנושות אנחנו באמת בקשר, או שמא אנו רק צורכים דימוי של קשר?

הסייבר ספייס מקבל את האנושות אליו בזרועות פתוחות, אך סביבת המציאות החדשה טומנת בחובה גם סכנות ודורשת פיתוח תשתית ערכית ואוריינות תודעתית ונפשית

התפתחות בעידן ההיוני מתחילה כתנועה פנימית, המתממשת על פני כל השכבות והרבדים של האדם ולבסוף גם פוגשת את המציאות הגשמית המתקיימת מחוצה לו

מחשבות של בוקר השבעה באוקטובר על ישראל שמהווה מיקרוקוסמוס של מאבק גלובלי, בין חדשנות, רוחנית וקידמה לבין נסיגה אל שמרנות, כוחניות ואלימות

לא השנה היא זו שמביאה עימה ברכות וקללות – אלא אנחנו בבחירות היומיומיות שאנחנו מקיימים, בתודעה, בתפישת העולם ובמעשים. מסר ממני לשנה החדשה