נתקלתי בסטורי של משפיענית רשת, שדיברה על כך שאין לה מושג מה היא ״שנאת חינם״ כי כל מי שהיא שונאת הרוויח את זה והיא לא שונאת אותו סתם, אלא מתוך סיבה מוצדקת.
קראתי והתעצבתי אל ליבי. ליבי נחמץ על כל אותם משפיענים ומובילי דעת קהל, אשר אינם מייצגים תודעה ערה ורחבה, ובכך מציעים זוויות מבט חסרות ומקוטבות ופעמים רבות גם מסולפות, המשפיעות על אחרים, משמרות תקרת זכוכית, מעניקות לגיטימציה להתנהלות מחלישה ומגבילה ומעצבות את התודעה באופן מוטה.
שנאה לא חייבת להתקיים כחלק מן החיים שלכם.
מדוע?
טיבו של רגש שהוא זורם, דינאמי ומשתנה תדיר. משמע שנאה אינה מצב הוויה שנועד להתקיים לאורך זמן, אלא היא נובעת מאחיזה בכעס, ההופך בסופו של דבר לרגש של טינה, שנאה ואף רצון לנקום או להרע לאחר.
כאשר עולות בכם תחושות של כעס, חוויה של עוול, חוסר צדק, עיוות ופגיעה – חשוב לתת לרגשות ולמחשבות הללו מקום, לעבד ולעכל אותם ברמה הרגשית והמחשבתית, לא להיאחז בהם אלא לעבור דרכם, לעבור דרך המחשבות והתחושות ובכך לשחרר את הנפש מן המטען הרגשי והמחשבתי הזה, לטובת תנועה פרואקטיבית היוצרת מרחב בתוך הנפש שלכם בעבור רגשות ומחשבות תומכים וחיוביים.
המוכנות לתת מקום לכעס, המוכנות להרגיש את הכעס ולעבור דרך הכאב שהוא מעורר, תאפשר לרגש הזה לזרום ולהשתחרר ובכך תמנע מצבים שבהם הרגש המודחק הזה, הופך לכוח נפשי היוצר טינה המובילה לשנאה.
לאחרונה ראיתי סרט שבו הגיבורה אומרת כי ״ Vengeance is a lazy form of grief ״, ובתרגום חופשי: ״נקמה היא צורת ביטוי עצלה של אבל״.
קל לשנוא, מכיוון שהדבר אינו מצריך תהליכי עומק של עיבוד, הכלה ושחרור. קל לשנוא מכיוון שהאחיזה ברגש השלילי ובטינה אינה מצריכה מודעות ותהליכי טרנספורמציה ומעניקה תחושה של צדק ואפילו של תכלית.
בפועל, שנאה מחלישה את הנפש ומרעילה אותה, ואינה מאפשרת לנוע קדימה מבלי שהעבר יטה, ישפיע ויבלום את התנועה. שנאה מבדלת ומפרידה ובעיקר מרחיקה אותנו מעצמנו.
לעומת זאת סליחה מאפשרת פיוס, שחרור מטעני עבר, התרה של קשרים וכבלים ומעודדת רגשות חיוביים המאפשרים לנוע קדימה אל העתיד כדף חלק חף ממשקעים ופתוח לשלום ולאהבה.
━━━
היום תשעה באב.
אני מוצאת הרבה אזכורים לנושא של אהבת חינם ושנאת חינם ברחבי הרשת.
חלקם ריקים מתוכן ונעים במעגל סגור של מסורות שאיבדו מהמהות שלהן, אחרים כנים ומפוקחים ועוסקים בחשיבות של הערך ״ואהבת לרעך כמוך״ ושל היכולת שלנו להיות סובלניים ונדיבים זה כלפי זה.
בעת הנוכחית, אני חשה כי אנו מקבלים, באמצעות ממשלת האחדות, דוגמא חשובה ליכולת של שונים ומגוונים להתאחד סביב אמת משותפת, להניח את המחלוקות בצד ולהתכנס סביב הרצון להיטיב, לשקם, לבנות ולשתף פעולה מתוך רצון טוב וכוונה טובה.
אני מזהה כיצד אנשים ממש מקבלים הזדמנות לשחרר דעות קדומות על מגזרים שונים בחברה, לזהות כי יש הרבה מכנים משותפים וללמוד שיח שונה, שאינו מבוסס על שנאה, הפרדה וסטגנציה אלא על פיוס, חיבור ותנועה קדימה.
אני רואה במצב הזה שתיל מעודן של תקווה, אשר יכולה להפוך לעץ חסון של אחדותיות המשחרר משקעים מן העבר לטובת רגשות חיוביים, דיאלוג והפריה הדדית.
לצד זאת, ישנם חלקים בחברה הישראלית, אשר מנסים בכוח להנציח את העבר, נאחזים בטראומות ובמשקעים, ומנסים לשמר האדרה של העם היהודי והפרדה שלו מכלל העמים. הבדלנות היהירה הזו, מתדלקת רגשות של קורבנות, נפרדות, התנשאות ושנאת חינם ומטפחת לאומנות והדרה של ציבורים אשר אינם עונים על הקריטריונים השמרניים והדתיים אשר אבד עליהם הכלח.
אנו נמצאים בעיצומו של מעבר גדול, אשר ישפיע על פניה של האנושות כולה. זהו תהליך המוביל אל עבר שלב חדש בציביליזציה האנושית, שבו משפחת העמים תתאחד סביב אמת אוניברסלית. אנחנו יכולים להתנגד לתהליך הזה ולקידמה התודעתית והערכית שהוא מייצג, או לשתף איתו פעולה. אנחנו יכולים להגרר אל תוך התהליך הזה, או לחלופין להוביל אותו, כאומה המייצגת חדשנות תפישתית הרואה בכל בני האדם באשר הם, חלק מאותה אחדות אוניברסלית.
על מנת לעשות זאת, נדרש להסכים לשחרר תפישות מגבילות ומטענים רגשיים שהינם תוצר של היסטוריה ארוכה ומסורות אשר מחד טומנות בחובן התנסויות וחכמה של אלפי שנים ומאידך מהוות משקולת המונעת תנועה והתקדמות.
נדרש לבחור במנהיגות המתבוננת עם הפנים קדימה, ויוזמת קידמה, חדשנות, התחדשות ותנועה אל מעבר למעגלי הסטגנציה.
ובעיקר נדרש לפתוח את ההכרה ואת הלב להיתכנות של אהבה ושלום ופיוס והפריה הדדית וצמיחה שאינה מבוססת על מאבק של זרמים זה בזה, אלא על שיתופי פעולה המבוססים על הלכות אדם וערכים אוניברסליים.
זכרו כי אנו מהויות קוסמיות המתנסות בכל ספקטרום החוויה הגשמי, שלילי או חיובי, ובוחרות בכל רגע נתון לעצב את המציאות הפנימית ואת המציאות שבחוץ.
מה שניצור הוא שיהיה.
