שנהיה לראש ולא לזנב
אתמול אני וחבריי נפגשנו עם חברים מגרמניה בעיר פורטו לארוחת ערב.
בסופו של ערב נעים, שבו התעדכנו ושוחחנו על נושאים רבים, הלכנו ברגל ברחובות פורטו לכיוון הדירה, ונשאלנו האם חגגנו את ערב ראש השנה, ובכלל, איך חוגגים אצלנו את תחילת השנה החדשה, ומהם המנהגים של החג.
הסברנו שלא חגגנו את ראש השנה, מכיוון שמנהגי החג הללו אינם תואמים את סגנון החיים ואת תפישת העולם שלנו, ומשם התחלנו לתאר בבדיחות הדעת, את המנהגים השונים שמלווים את הברכות, התפילות וארוחת החג, איך נראה שולחן החג ומהן הברכות.
ככל שהעמקנו בתיאורים של המנהגים השונים – כך הגיחוך שבהם בלט יותר ויותר.
נסו את הטריק הבא: תארו לאדם מתרבות אחרת בשפה זרה, את מנהגי החגים השונים ולמה מקיימים אותם.
נסו את הטריק הבא: תארו לאדם מתרבות אחרת בשפה זרה את מנהגי החגים השונים, ולמה מקיימים אותם. אתם תראו כיצד פתאום תקבלו פרופורציה חדשה, עד כמה המנהגים הללו מיושנים ומשקפים מהלכים סימבוליים, שמאחוריהם כבר אין באמת שוב ערך מהותי, או תודעתי או ערכי.
לכל אלה מכם שקוראים את דבריי, נעלבים בשם היהדות, וחושבים לעצמם שיש גם מנהגים טובים ויפים, אינני מתווכחת אתכם. הדבר אינו בלעדי ליהדות. בכל דת ישנם מנהגים מטופשים להפליא, שרידים של טקסים פגניים ואמונות תפלות עממיות, לצד מנהגים חביבים שיש בהם מהות וערך.
כשדת הופכת ממוסדת והמנהגים והטקסים מתקבעים, ואף מקבלים חותמת של קדושה, כך שלא ניתן לגעת בהם ולשנותם – נוצרת סכנה של ניוון תודעתי ותרבותי, שבו אנשים מקיימים מנהגים, מסורות והרגלים, שפעמים רבות נותרים כקליפה ריקה ונטולת מהות, ועושים זאת ללא כל מחשבה, העמקה, או מוכנות להתחדש ברמה התפישתית, התודעתית והערכית.
ההיצמדות למסורות, טקסים ומנהגים, מבלי לבחון אותם מעת לעת, מרחיקה אותנו מן הטבע האמיתי שלנו כיישויות קוסמיות המגולמות בגוף וחומר, שכל תכליתן היא תנועה מתמדת, במסע של גילוי עצמי, שאין בו התקבעות, ויש בו התחדשות.
ההצמדות הזו לטקסים מבלי להתבונן עליהם ולעדכן אותם, או גם להכיר בכך שסיימו את תפקידם, מרחיקה אותנו מן החיבור לכוונת החיים על פני האדמה והמשמעות הטמונה בהם.
ההצמדות הזו לטקסים מבלי להתבונן עליהם ולעדכן אותם, או גם להכיר בכך שסיימו את תפקידם, מרחיקה אותנו מן החיבור לכוונת החיים על פני האדמה והמשמעות הטמונה בהם. מתוך כך יוצא, שישנם מנהגים וטקסים שלא רק שלא משרתים אותנו ברמה החברתית-תרבותית, אלא אפילו מרחיקים אותנו מן החיבור לעצמנו ולכוונת המקור שבבסיס החיים עלי אדמות ואף מובילים לניוון.
שאלת השאלות היא האם אנחנו יודעים לסנן את מה שאינו רלוונטי, ולשמר את מה שתומך את הצמיחה המתמדת שלנו כבני אדם על פני האדמה?
האם אנחנו חיים את חיינו כאנשים שמממשים התפתחות תודעתית, ערכית רעיונית, נפשית ומעשית שיש לה השפעה חיובית עלינו, על סביבתנו ועל העולם?
האם אנחנו מוכנים להיות בראש, מתוך יזמות, חדשנות תפישתית ומעשית, ואומץ להנכיח אלטרנטיבות בכל תחומי החיים, עד לרמת ההגדרה שלנו את עצמנו ואת הזהות שלנו?
אם נחזור לשיחה שהתקיימה אתמול בערב, תוך כדי הליכה ברחובות פורטו, הרי שניסינו להסביר מדוע אנשים מניחים ראש של חיה מתה על השולחן ומברכים ״שנהיה לראש ולא לזנב״.
שאלו את עצמכם, האם כל אותם אלה שמברכים את הברכה הזו, ״שנהיה לראש ולא לזנב״, כאשר ראש של חיה אומללה מונח על שולחנם, או לחלופין כל ראש אחר (ראש כרוב, ראש סלרי, כל ראש של משהו…) באמת מתכוונים למה שהם אומרים ומוכנים לגבות את זה במעשים?
האם האמירה או הברכה ״שנהיה לראש ולא לזנב״, מחוברת למציאות אותה אנחנו חיים כעת, שבה מדינת ישראל הולכת אחורה במקום קדימה, נאחזת בעבר ובשמרנות דתית שאבד עליה הכלח, ומתוך כך הורסת את כל מה שמייצג חדשנות, פתיחות, חלוציות והליכה אמיתית בראש?
האם אנחנו מוכנים באמת ללכת בראש, לבחון את האופן שבו אנחנו מגדירים את הזהות שלנו, ולהעדיף זהות אחת על פני אחרת? משמע העדפה של זהות אוניברסלית, שבה אנחנו קודם כל בני אדם, על פני זהות לוקאלית דתית, שמפרידה אותנו זה מזה וגוזרת עלינו לקפח, להדיר, לפסול ולבדל?
האם האמירה ״שנהיה לראש ולא לזנב״ מתחברת למציאות חיינו, שבה גורמים דתיים קיצוניים (ובעיני גם בורים ומנותקים) דורסים באדנות את כל מה שמייצג דעות חדשות ומתקדמות, אלטרנטיבות מעשיות ורוחניות שיש בהן פתיחות, ומבטלים גישות ליברליות שמבקשות להשאיר את העבר בעבר, ולגבש כאן בהווה זהות ומנהגים שתואמים קידמה?
להיות לראש ולא לזנב – משמעו בחירה להתחדש, לנוע מאזור נוחות אל אזור התפתחות, בתהליך מתמיד של גילוי עצמי, שבו הזהות העצמית אינה קבועה או מקובעת, אלא פתוחה לשינוי וטרנספורמציה, שיש בהן התחדשות מתמדת והיעדר קפיאה על השמרים.
להיות לראש ולא לזנב – משמעו בחירה להתחדש, לנוע מאזור נוחות אל אזור התפתחות, בתהליך מתמיד של גילוי עצמי, שבו הזהות העצמית אינה קבועה או מקובעת, אלא פתוחה לשינוי וטרנספורמציה, שיש בהן התחדשות מתמדת והיעדר קפיאה על השמרים.
להיות לראש ולא לזנב – משמעו יוזמה, מנהיגות, הליכה בראש, בפעולה חלוצית שסוללת דרכי חשיבה והתנהלות המובילות לשלבים חדשים בהתפתחות התרבותית כאן על פני האדמה.
להיות לראש ולא לזנב – זה לזכור מי אנחנו באמת, מתוך חיבור לראש שמייצג בהוויה האנושית את התודעה הערה, החשיבה התבונית, החזון, הערכים והמעוף, שמובילים קדימה אל שלבים חדשים של צמיחה והתפתחות.
להיות לראש ולא לזנב – זה לאפשר לתודעה ולערכים להשפיע על היצרים והגשמיות, כלומר שהכלב יקשקש בזנב ולא הזנב יקשקש בכלב – ואז לאפשר לערכים נאורים ולתודעה הערה, להשפיע על הגשמיות שלנו ולמלא אותה בחיוניות, חדוות קיום ביטחון קיומי, כך שנתנהל בעולם מתוך מאור פנים, ענווה, יושרה, והכרה בזכות של כל אדם וכל ישות חיה לממש את עצמם מתוך רווחה, כבוד וחופש.
להיות לראש ולא לזנב – זה לדעת מהו הראש ומהו הזנב, מהי התחלה ומהו סוף, משמע להבחין בין מה שרלוונטי ובר קיימא ומייצג את ההתחדשות והצמיחה, לבין מה שסיים את תפקידו ונדרש להשאירו מאחור, מונח בין דפי ההיסטוריה כפרק שעיצב את מי שאנחנו – אך סיים את תפקידו ומבקש מאיתנו לנוע הלאה, ולגבש זהות חדשה.
כשמבינים את כל המשמעויות הללו, לא באמת צריכים סמלים גשמיים שייצגו את הרעיונות הללו, מכיוון שהרעיונות נוכחים בבהירות ואין צורך להדגיש אותם באופנים חומריים.
להיות לראש ולא לזנב – זה לדעת מהו הראש ומהו הזנב, מהי התחלה ומהו סוף, משמע להבחין בין מה שרלוונטי ובר קיימא ומייצג את ההתחדשות והצמיחה, לבין מה שסיים את תפקידו ונדרש להשאירו מאחור
לטעמי ראש של דג מת, או כל חיה אחרת – מסמל סוף ולא התחלה, מוות ולא התחדשות, ניכור ולא חיבור, אכזריות ולא חמלה וחסד.
בעיני מנהג הכפרות הזוועתי, המוביל אנשים לטלטל תרנגולת אומללה מעל לראשם כדי לכפר על חטאים – יש בו בדיוק את ההיפך ומוסיף עוד מעשה אטום מנוכר ונטול חסד לחשבון הפתוח של האדם המבקש ליצור חשבון נפש.
אני יכולה להמשיך ולסקור לכם מנהגים ומסורות שעצם הקיום שלהם מבטא ניוון קפיאה על השמרים ניכור מן המכלול הקוסמי שכולנו חלק ממנו, ולא חיבור לאלוהי ולנשגב שטמון בנו ומבקש שניתן לו מקום.
ואם נחזור לברכה ״שנהיה לראש ולא לזנב״, אפשר להחליף אותה בברכה חדשה, למשל ״שנהיה מלאי תבונה ואומץ לנוע בדרכים חדשות, לפסוע כחלוצים בשבילי תודעה ערה ופתוחה, להתחדש, לצמוח אל מעבר לגבולות העצמי, ולבנות גשרים למימוש מורחב ומועצם״.
או כל ברכה שתסגננו לעצמכם שיש בה את הכוונה הטהורה ״לראות את הקיים, לנבוע מן היש, להתמיד ולהתחדש״.
בעיני, לאחל ש -״נהיה לראש ולא לזנב״, בצירוף שלל מחוות טקסיות שמייצגות ״ראש״ או ״זנב״ בצירוף מילים ריקות ומנותקות, הם ריטואל נטול כל ערך, המשקף התנהלות אוטומטית וטקסית שמנותקת מתהליכי עומק וממוכנות כנה להתחדש ולגבש ערכים, מהות ומשמעות, שמובילים אותנו אל שלב חדש כפרטים וכאומה.
אחרי כל אלה – אני מאחלת לכולנו מכל הלב, שנהיה לראש ולא לזנב.
אבל באמת.
לפרק השלישי ב״מאווררים את הנפש״ | לעמוד ערכת ״מאווררים את הנפש״
