השבוע פרסמתי סרטון וידאו, בו אני מדברת על המצב, ובסופו כורזת שכולנו מאותו מקור, בני אותה משפחה – משפחת האדם. יצא לכם להתקל בו? אתם יכולים לצפות בו באינסטגרם ממש כאן.
הסרטון הגיע לתפוצה רחבה וקיבלתי המון תגובות מעודדות וחיוביות עליו.
אבל, בעקבות הסרטון קיבלתי גם פידבקים מאנשים שמתנגדים למשפט שאותו אני כורזת בסוף – שכולנו מאותו מקור.
בעיניהם מה שמגדיר אותם ואף מפריד אותם מאחרים הוא דת, גזע ולאום לצד ״רעים״ ו-״טובים״ והם למעשה מסרבים לקבל את הקונספט שכולנו באנו מאותו מקור ובעצם בני משפחה אחת.
באותה משפחה, יכולים להיות כל מיני סוגים של אנשים וכל מיני גישות, שאינם סותרים את השייכות לאותה המשפחה וההגעה מאותם ההורים.
על מנת להסביר את הרעיון אביא דוגמה שממחישה את איך שאני רואה את הדברים:
דמיינו קרן אור שעוברת דרך מנסרה ונשברת להרבה מאוד קרניים בשלל צבעים.
מי שנמצא מעבר למנסרה רואה רק את הצבעים. הוא חווה את הפיצול ואת הנפרדות ובטוח שהעולם האמיתי הוא עולם שבו הכל מפוצל לכל מיני צבעים וגוונים של אור.
אבל ברגע שמצליחים לעבור דרך המנסרה, מגיעים לעולם האמיתי, ובעולם האמיתי הזה אנחנו פוגשים קרן אור אחת- שטומנת בחובה את כל הגוונים כולם ואת כל הפוטנציאלים של האור להפוך לכל צבע ולכל תצורת ביטוי.
קרן האור המרכזית הזו, טומנת בחובה את כלל הצבעים, ולכן מכילה את כולם יודעת לחבר אותם זה לזה לכדי האור השלם. מעבר לכך קרן האור המרכזית הזו מובילה אל המבוע שממנו נובע האור שהוא למעשה המקור שכולנו הגענו ממנו.
היכולת להתחבר אל המקור הזה, מתחילה ביכולת לעבור דרך המנסרה שתיארתי, שיוצרת מיסוך של התודעה ומשכיחה מאיתנו מאיפה הגענו. היכולת לעבור דרך המנסרה, נובעת מן המוכנות לפוגג את תקרת הזכוכית ולהתחבר לזכרון מי אנחנו, ומאין באנו, מה שמוביל להתפקחות מהאשליה של הנפרדות, ומן הזדהות עם השיוכים והדימויים השונים שבאמצעותם אנחנו מגדירים את הזהות שלנו ושבגללם אנחנו פעמים רבות פוגעים זה בזה, ונלחמים אחד בשני.
המעבר דרך המנסרה, והחיבור לקרן האור השלמה, מעוררת את ההכרה המפוקחת שכולנו מאותו מקור, בניו ובנותיו של המקור, שהם אמנם שונים ומגוונים ומכילים גוונים, אסכולות, אג׳נדות ותדמיות רבות, אבל יש להם מכנה משותף שהוא מעל לכל ההפרדות הללו – כולם בני משפחת האדם.
כשאנחנו פוגשים שנאת חינם, טרור, הרג, התאכזרות וסבל אנחנו למעשה נתקלים בפרדוקס גדול, שבו האור פונה כנגד עצמו, ופוגע בעצמו.
הפרדוקס הזה, נועד להיות גלוי, לעורר צרימה וקריאה לעזרה מכלל משפחת האדם, גוף כולל שכל העמים כלולים בו.
קול הקריאה הוא להפסיק את הפרדוקס שבו חלקים בתוך משפחת האדם, פוגעים ומנסים לכלות חלקים אחרים מתוך היעדר ההכרה כי מעבר לתפישות ולאמונות, ישנו מקור אחד המקשר בין כולנו.
קול הקריאה הוא לעצור את המאורעות באופן גורף על ידי הגדרה ברורה של ערכים אוניברסליים, שהם ערכי משפחת האדם, חשיפה של הכוחות המזיקים וההרסניים, נקיטת עמדה ברורה שאומרת "לא עוד", ומיגור של הגורם העוין הפועל בניגוד לערכים אלו, מתוך הרצון לאפשר לכל ביטויי האור להמשיך לקיים חיים והתפתחות, שבה אף ביטוי, צבע או גוון לא מאיים או מבטל את האחר.
זהו לא מצב אוטופי ורחוק, כך נועד העולם להיות.
