חלק שני בסדרת המעבר הגדול
כפי שכתבתי לכם בפרק הקודם בסדרת המעבר הגדול – פיצול מציאויות, וכפי שאני חוזרת וכותבת לכם כל הזמן – אנחנו נמצאים בתקופה מרתקת ומשמעותית מאוד, שבה יותר מאי פעם – מה שניצור הוא שיהיה.
המעבר הגדול, שאנו בעיצומו, משנה את פנינו כציביליזציה, מערער את העולם כפי שהכרנו אותו, ודוחף אותנו מהתקופה בה אנו מצויים, שאני רואה אותה כימי ביניים, אל העת החדשה ואל תקופת רנסאנס – תקופה שבה התודעה האנושית תתרחב, תיפתח ותחשוף בפנינו אפשרויות ומציאויות חדשות שלא היו נגישות עד כה – כי לא הכלנו שהן אפשרויות.
השינוי האדיר כבר משתקף בכל פינה, מאיר פינות חשוכות, מציף את הסמוי והופך אותו לגלוי. הוא פותח את גבולות המציאות הליניארית שבה התקיימה האנושות עד כה, אל תוך ממדים נוספים. אלו הם ממדים שבהם המציאות הרבה פחות מוחלטת, והרבה יותר גמישה.
לרוב, תשומת הלב של בני האדם מתמקדת בגלוי, בעולם הפיסי, הממשי המוכר והידוע, ובכך אין ערות לתהליכים המתרחשים ברקע, ומשנים את הכוחות הקוסמיים המשפיעים על מערכת השמש שלנו וכדור הארץ בתוכה.
עולם ארץ נחשף לתדרי פוטון, הנושאים מידע מקודד, שנועד לשנות את מטריצת כוכב ארץ ולהשפיע על חומר חי – כלומר על כל החיים כפי שאנחנו מכירים אותם. כל זה מתרחש כחלק ממגמה, המתאימה בהדרגה את מערכת המציאות שאנו מתקיימים בה, לשלב אבולוציוני חדש.
הזמן כפי שהכרנו אותו, משתנה וניפתח – ממצב ליניארי ולכוד בכבידה, למצב קוונטי שיש בו פיצולי מציאויות, ריבוי מסלולים ואפשרויות הגשמה שאנחנו יכולים לבחור בהם במודע – אם רק נזהה אותם.
המשמעות היא, שבכל רגע נתון אנחנו יכולים להשפיע על המשך המסלול שלנו, הן כפרטים והן כקולקטיב אנושי. אנחנו יכולים לנתק את עצמנו ממציאות מוחלטת וספציפית שהיא תוצר של מערכות אמונה רווחות, נורמות וקטלוגים מנטליים של "אפשרי" ו"בלתי אפשרי", ובכך, להיחשף לריבוי של מסלולים ואפשרויות הגשמה, ולעצב את מסלולי חיינו תוך כדי תנועה, באמצעות בחירות חכמות, שיש בהן ראש פתוח.
הרבה אנשים נתקלים בתקופה הזו באירועים שיכולים להזניק אותם אל מסלול מציאות שונה. אלו הם אירועים שיכולים להידמות קשים, מפחידים, או מאתגרים – אך בפועל אלו חלונות הזדמנות לערעור של ההתקבעות המנטלית והרגשית על מצב קיים ומוחלט. זוהי הזדמנות לגילוי עצמי במדרגה חדשה, שתואמת את התנועה ההתפתחותית שתיארתי, ולפתיחת קשת חדשה של אפשרויות למימוש עצמי והגשמה.
זה מזכיר לי כל הזמן את הניסוי המחשבתי הידוע בכינוי ״החתול של שרדינגר״. מכירים?
ניסוי החתול של שרדינגר
ניסוי החתול של שרדינגר הוא ניסוי מחשבתי בתורת הקוונטים, במסגרתו חתול נמצא במצב אבסורדי של סופרפוזיציה – בו הוא, כביכול, גם חי וגם מת. (המונח סופרפוזיציה נועד לבטא נוכחות בכל המסלולים האפשריים, והוא עומד ביסודה של מכניקת הקוונטים).
על פי אחת מהפרשנויות המקובלות של מכניקת הקוונטים (פרשנות קופנהגן), אנחנו יכולים לדעת את מצבו של חלקיק קוונטי, רק כאשר מתבצעת מדידה של גודל פיזיקלי כלשהו שלו, דבר הידוע גם כ "קריסת פונקציית הגל" (פונקציית הגל היא זו שמבטאת החזקה של מצב שבו הנוכחות היא בו זמנית בכל המסלולים האפשריים).
כל עוד לא קרסה הפונקציה, יש רק מידות שונות של הסתברות לאפשרויות השונות של המצב החלקיקי, והחלקיק נמצא בסופרפוזיציה שבו כל התוצאות אפשריות. קריסת פונקצית הגל מתרחשת, רק כאשר מגיע צופה מן הצד ובודק את המצב. משמע, ההתבוננות הסובייקטיבית של הצופה, יוצרת הגשמה של מצב אחד מיני רבים ולמעשה קובעת איזה מן המסלולים יהיה זה שיקבל את הביטוי בעולם ממוצק גשמי וליניארי.
עצם ההבנה הזו – מחזקת מאוד את הנחת היסוד אותה אני מלמדת – שהכוח הטמון בנו, הוא אדיר ואנחנו נדרשים להכיר בעוצמה שלנו וללמוד לעשות בה שימוש מודע וער.
במאמר מי גונב לך את הלב? על חוסן רגשי בעולם משתנה, דיברתי על כך שלרוב, אנשים מעבירים את העוצמה שלהם לאחרים, כאשר פוליטיקאים ותאגידים מעוניינים להשתמש במשאבי הנפש האנושית ובעוצמה שלנו, כדי להשיג את המטרות שלהם.
כאשר איננו מכירים בעוצמה שלנו, או לחלופין נסחפים בזרם במקום להשפיע עליו, איננו משתמשים בכוח האלוהי הטמון בנו לעצב מציאות ביודעין ולבחור מה נרצה להגשים ולהנכיח כמציאות בת קיימא, אלא נסחפים אחר מגמות שאחרים מכתיבים או נקלעים לאזורי אקראיות שלא מבטאים את המסלול האופטימלי למימוש עצמי – מה שאני קוראת לו מסלול המימוש המועצם.
כשאני מתבוננת על הגותו של שרדינגר, נראה כי הוא התקשה לחבר את התפישה המופשטת והרב-ממדית שבבסיס מכניקת הקוונטים, אל העולם הגשמי שבו חומר ממוצק מתקבע אל תוך מציאות מוחלטת וספציפית. הוא ראה בניסיון לחבר בין-ממדיות לעולם לינארי כפרדוקס שלא ניתן ליישב אותו.
מתוך כך הוא הגה ניסוי מחשבתי שימחיש את הפרדוקס – ניסוי החתול של שרדינגר.
בניסוי התיאורטי הזה, מוכנס חתול לתיבה אטומה. בתוך התיבה ישנו אטום בודד של חומר רדיואקטיבי, שיש לו הסתברות של 50% בדיוק להתפרק במהלך הניסוי. אם החומר יתפרק, ירגיש בכך חיישן המצוי בתוך התיבה ויגרום לפליטת רעל שיגרום למות החתול. אם החומר לא יתפרק, החתול יישאר בחיים. לאחר הזמן הקצוב לניסוי פותחים את התיבה האטומה ואז יודעים אם החתול חי או מת. אבל כל עוד התיבה סגורה, מהו מצבו של החתול? על פי פרשנות קופנהגן לתורת הקוונטים, החתול לא חי ולא מת, אלא נמצא במצב של סופרפוזיציה (כך שהוא נמצא במצב שהוא כביכול גם חי וגם מת) עד שהתיבה תפתח.
הניסוי נועד להמחיש את המוזרויות שבמכניקה הקוונטית. רעיון הסופרפוזיציה – על אף שהוא מוגדר כעובדה במכניקה הקוונטית – הוא קונספט שלא מועבר בקלות לתוך העולם הגשמי, הממוצק והמקובע שבו אנו חיים. עולם שבו הגוף, הנפש והתודעה, מקושרים ולכודים בתוך תבניות ומבנים קונספטואליים שיוצרים נוקשות, קיבעון ותפישת מציאות מסויימת ומוחלטת.
הפרדוקס של שרדינגר מדגיש את הבעיות הנובעות מניסיון לגשר את הפרשנות של תורת הקוונטים, אל תוך ממד מציאות ליניארי וגשמי. למעשה שרדינגר ניסה בעזרת ניסוי זה להפריך את פרשנות קופנהגן; אך עד עתה לא נמצאה פרשנות למכניקת הקוונטים שמקובלת על כלל הפיזיקאים, ולמעשה בכל הפרשנויות הקיימות היום למכניקת הקוונטים, אפשר למצוא אבסורדים ופרדוקסים דומים.
את הגשר הזה, שבין עולם קוונטי לעולם ליניארי, מנסה המדע לפרוס לאורך שנים רבות באמצעות תיאוריית השדה המאוחד UNIFIED FIELD THEORY. זוהי תיאוריה שהייתה יעד לנסיונותיו של אלברט איינשטיין להביא לכלל ניסוח של תורה פיזיקלית אחידה אחת, אשר תכיל תיאור של המציאות הקוונטית והיחסותית בדרך של האחדת התיאור של כל כוחות היסוד הפועלים בטבע.
איינשטיין, שדעתו לא הייתה נוחה מהאופי ההסתברותי של מכניקת הקוונטים חיפש ללא הצלחה אחר תיאוריה כזו. כיום, תיאוריית המיתרים על גירסתה המתקדמת – תיאוריית M, היא התיאורייה הפיזיקלית בעלת הסיכוי הגדול ביותר לשמש כתיאוריה מאוחדת כזו.
המעבר הגדול – קוונטיות ולינאריות
כשאני מתבוננת על המכלול הרחב שעולם ארץ הוא רק פסיק בתוכו, אני רואה למעשה מערכת קוסמית הוליסטית אדירה, שפועלת בהיררכיה של עולמות ומציאויות.
בהיררכיה הזו ישנה חלוקה למציאויות תיאורטיות ומופשטות ומציאויות גשמיות.
זוהי מערכת קוסמית שפועלת בהאצלה מדורגת ומתונה, מחוקיות קוונטית שבה ישנו ריבוי של ממדים וריבוי של מציאויות ומסלולי זמן, אל מערכת לינארית, שהמציאות בה ספציפית, חלקית ויחסית.
מתוך כך – חשוב להבין שמה שאנחנו תופשים כמציאות כאן בעולם שלנו, למעשה משקפת את השימוש בכוח ההשפעה ויצירת המציאות שלנו כבני אנוש. בכוח הזה אנחנו ממצקים ומגשימים בכל רגע נתון (במודע או שלא במודע) מציאות אחת ספציפית מתוך מכלול האפשרויות העומד לרשותנו ברמה הקוונטית.
זהו למעשה העיקרון העומד בבסיס הבחירה החופשית.
בעולם שלנו התפתחו אינטרסים ומערכות השפעה והטיה, שפוגמים בבחירה החופשית ובכך למעשה יוצרים הטיה של מגמות, וזאת כדי למצק ולהגשים מסלול ספציפי שיוצר מציאות שנוחה ומתאימה לבעלי האינטרס שמבקשים לצבור שליטה וכוח. זו גם הסיבה שמזה תקופה ארוכה ישנו ניסיון קוסמי לתקן את מערכות ההטיה הללו, כדי להוביל את האנושות למסלול חלופי, התואם את היכולת לחצות סף כציביליזציה ולממש חברה אנושית בת קיימא.
ניסיונות התיקון והסיוע נעשים באמצעים שונים, ובתוכם גם תדרי פוטון שמתווכים ממסרים והכוונות מעולמות קוונטיים אל תוך המציאות היחסית והגשמית, שבה אנו מצויים.
תדרי פוטון – מערכת קוסמית לתיקון עולם
תדרי הפוטון שעוטפים יותר ויותר את כדור הארץ, הם חלק ממערכת רחבה הרבה יותר של תנועה קוסמית שבה הכל עובר שינוי והמרה לחוקיות חדשה שמשנה את פני מערכות המציאות השונות.
תדרי הפוטון, הם למעשה האופיין הקוסמי שמאפשר להעביר נתונים ומידע אל תוך מערכות המציאות השונות וזאת מתוך יכולתם של תדרי הפוטון לשאת אינפורמציה מקודדת ולתווך אותה ממצב מופשט למצב ליניארי וגשמי.
למעשה, תדרי הפוטון, מעצם היותם מחזיקים בדואליות גל-חלקיק, מסוגלים לתווך עולמות קוונטיים ואינטלגנציה מופשטת לעולמות חומר ולמשמעויות בנות יישום. התדרים הללו מתנהלים במקביל, הן בעולם הרב-ממדי והקוונטי, והן בעולם הליניארי, ונעים ממצב חלקיקי למצב של גלים באופן המקשר בין-ממדיות מופשטת והולוגרפית למרחבים ליניארים וגשמיים.
בתקופה הזו, תדרי הפוטון, נושאים מידע חדש המגיע אל כדור הארץ ולמעשה חושפים את העולם שלנו למכלול של מידע ומסלולי מימוש מגוונים.
מנקודת המבט הקוסמית, הרב-ממדית, בכל רגע נתון ישנן הרבה מאוד מציאויות פוטנציאליות שאנחנו יכולים להגשים ולממש, מכיוון שבכל רגע, הבחירה החופשית שאנחנו מקיימים, משפיעה על מסלול המציאות שאליו ננתב את עצמנו.
נסו לדמיין את עצמכם, בכל רגע נתון, ניצבים בנקודה שממנה יש התפצלויות רבות, שונות ומגוונות, שמבטאות הרבה מאוד מסלולים של מימוש והגשמה – אלו הן מציאויות מקבילות, מניפה אדירה של אפשרויות של מימוש וגילוי עצמי, שבהן מתקיימות וריאציות של העצמי בשלל מסלולי חיים.
בכל בחירה שאנחנו יוצרים, אנחנו מנתבים את עצמנו אל מסלול מציאות מסויים מתוך המניפה של המציאויות הפרוסה בפנינו. ככל שאנו מעמיקים במעבר הגדול אל שלב אבולוציוני חדש, כך אנו משתחררים בהדרגה מהלכידה בזמן ובכבידה וכל מארג המציאות הינו פתוח וגמיש הרבה יותר. בכך היכולת ״לקפוץ״ בין מציאויות אפשרית יותר מאי פעם, וניתן לנו בבחירות פשוטות לשנות לחלוטין את מסלול החיים שלנו.
החופש למימוש עצמי מורחב ומועצם
המשמעות של החוקיות החדשה הזו מרגשת ומסעירה ולמעשה מציבה בפנינו תפישת עצמי חדשה לגמרי – שבה העצמי אינו קבוע או מגובש לכדי תדמית וקיום מוחלט, אלא פתוח, גמיש, דינאמי ויכול לבטא עצמו כל פעם בתצורות חדשות ומגוונות.
הערות והאחריות האישית לתנועה ולמימוש של העצמי בתוך המציאויות ה״נזילות״ הללו, מהותיות להתנהלות בתוך סביבת המציאות החדשה הזו. לכן אני מדגישה, פעם אחר פעם, את העיקרון הקוסמי ״מה שניצור – הוא שיהיה״ שמזכיר לנו שכל רגע הוא רגע בחירה וכי עלינו לקיים את עיקרון הבחירה החופשית מתוך ערות, מודעות ואחריות מירבית.
הפרדוקס שבניסוי החתול של שרדינגר תקף לגבינו יותר מאי פעם, זאת מאחר ובכל רגע נתון אנחנו למעשה מחזיקים סופרפוזיציה של מלא-מלא עצמיים, מופשטים, הולוגרפיים, שקרובים מאוד לממד הגשמי שבו אנו ממוקמים, ושמתוכם נוכל להגשים ולמצק את העצמי שלנו בהתאם לבחירה שאנחנו יוצרים.
הדבר תופש לגבינו כפרטים אינדיבידואליים וגם לכל בחירה ומגמה שאנו יוצרים כציביליזציה.
הבחירה אינה רק מעשית. זהו תהליך אשר מתחיל, בראש ובראשונה, בתפישה המחשבתית, ובבחירה להרחיב ולהגמיש אותה.
משם הוא ממשיך בגיבוש רצון שהינו מעבר לספקטרום שאיפשרנו לעצמנו עד כה, מכיוון שקודם לכן לא הכלנו את ההיתכנות של אפשרויות מחוץ לספקטרום זה.
משם נוצרת בחירה לגבות זאת באופן רגשי כך שאיננו נקשרים למציאות ספציפית או מזוהים עם עצמי ספציפי, אלא מסוגלים ליצור את האדפטציה למציאות החדשה. לאחר שיצרנו המרה של הרצון, המחשבה והרגש – ולמעשה יצרנו גיבוש של העצמי שלנו במסלול חדש, אז ניתן לנו לגשר זאת לבחירה המעשית והפרקטית שמעניקה גושפנקה לכל אלה.
זהו למעשה תהליך מיצוק של אפשרות מופשטת ותיאורטית והפיכתה למציאות בת קיימא, מציאות שבה אנחנו מעצבים את עצמנו במודע, בתהליך של גילוי עצמי, ובחירה מי ומה נרצה להיות.
המעבר הגדול
התנועה האדירה המתרחשת ברקע, כבר תקופות זמן ארוכות, והמעבר מן המאה ה-20 (במניין הליניארי האנושי) אל המאה ה-21, אינה מסתכמת רק בהאצה טכנולוגית או תפישתית. זוהי תנועה שמשנה את כל סביבת החיים שלנו ומשפיעה על כדור הארץ עצמו, על השדה האלקטרו מגנטי, על עולם הביוספירה – החי הצומח ועולם המינרלים, ולמעשה על כל מכלול הקיום בתוך עולם של חומר חי נושא תודעה.
מתוך כך – קשת האפשרויות הרב-ממדית פתוחה לפנינו, בריבוי מסלולים של מציאויות אפשרויות. אנחנו, בכל רגע נתון, נוכחים במצב שבו היה החתול התיאורטי של שרדינגר – משמע נמצאים במרחב שבו אנחנו ״הכל״ ובו זמנית ״לא כלום״. זהו מרחב שבו הכל אפשרי ונוכל לממש בו את מה שנכיל במחשבתנו ובתפישתנו, את מה שנגבש כרצונות וכרגשות המגבים את התפישה, ומה שנכיר בו שהוא בר הגשמה.
זוהי תקופה שבה הכל פתוח, מסלולים רבים של אפשרויות מימוש והגשמה פתוחים לפנינו ומזמינים אותנו ״לחשב מסלול מחדש״. להסכים לגלות עוד ממי שאנחנו וממי שנוכל להיות, לערער באופן יזום על הנורמות והתפישות המקובעות והמגבילות ולהכיר בכך שמה שניצור הוא שיהיה.
מהו המעבר הגדול וכיצד הוא משנה את פניה של האנושות לבלי היכר?
על כך בפרק הבא בסדרה – המעבר הגדול…
