שנה חדשה בפתח וישראל מצויה בפיצול מציאויות אבסורדי, שבו אנשים מתכוננים לחג, מבשלים, קונים וקונים וקונים, באווירה שהיא ניגוד מוחלט למציאות הפוליטית חברתית. מציאות איומה, שרק מקצינה מרגע לרגע, ומנפיקה עוד ועוד מצבים הזויים של ניווט כושל, סדרי עדיפויות מעוותים, טימטום ורשעות שהפכו לנורמה.

הרוב יקיימו את המסורת, יתכנסו סביב שולחנות החג, יזכירו את החטופים במחוות של איחולים לשנה טובה יותר ויתנחמו בנורמליות לכאורה.

לקוות לטוב, לדבר על החטופים ולהזכיר אותם הערב זה ממש לא מספיק! ובעיקר, זה משאיר אותנו באותן הסללות ובאותה התנהלות מנומנמת, שבה השאלה מה נאכל הערב מהדהדת יותר מאשר השאלה איך אפשר לחגוג כשמסביב הכל בוער ונחרב.

רבים מאחלים ״תכלה שנה וקללותיה…״ 

אך לא השנה היא זו שמביאה עימה ברכות או קללות – אלא אנחנו בבחירות היומיומיות שאנחנו מקיימים, בתודעה שלנו, בתפישת העולם ובמעשים.

המלחמה – מראה שחורה 

המלחמה בעזה איננה רק חזית צבאית; היא מראה פוליטית־מוסרית שחושפת פירוק פנימי והתפוררות של מפעל אדיר, הנהגה שספוגה בשחיתות ומניפולציה, מערכות תקשורת שמטשטשות את האמת הכואבת והקשה, ורשתות חברתיות שמעודדות שטיפת מוח ״פטריוטית״ מהולה בצדקנות ועיסוק בטפל. 

ברקע מכונת קודי הקופון ממשיכה לפעול במרץ ולהנפיק עוד ועוד מבצעים והנחות ״לקראת החג״ כי אנשים אכן צריכים להתפרנס בתוך כל הכאוס הזה – אבל הסחרור הזה של חגיגת קניות משדר אווירה של ״עסקים כרגיל״ כשבפועל המצב רחוק מזה.

בתוך פיצול המציאויות אותו אני מתארת לכם, מצוי ציבור מפוצל: חלקו נשחק עד דק, אך עדיין שומר על מצפן מוסרי ותודעה ערה, יוצא לרחובות ומנסה להשפיע; חלקו האחר מתמסר לנורמליזציה של עיוורון, פחד, אטימות, שרירותיות, מיסוך עצמי וצדקנות שאין בה לקיחת אחריות אמיתית.

צעד ועוד צעד מובילים לאובדן דרך

לא פעם כתבתי כי המציאות אינה גורל מוכתב מראש, אלא היא השתקפות שלנו, והיא מציגה את הקשר העקבי והמתמשך, שבין בחירות לתוצאות והשלכות. 

הבנה זו חשובה כעת פי כמה, כדי לאפשר לנו בוחן מציאות אמיתי, כדי שלא נגלוש לתרחיש של חורבן עצמי, וכדי להמיר את המשבר לחלון־הזדמנות להתפכחות.

ההתדרדרות לא התרחשה בן־לילה. היא תוצאה של תהליכים איטיים ומתמשכים, שהתחוללו מעל ומתחת לפני השטח, עד שחצו מסה קריטית:

• הנדסת תודעה ארוכת־שנים – טפטוף רעיונות שמרניים־לאומניים, עטופים בממלכתיות, נתוני־שווא ונרטיבים מתוזמרים, שחדרו לחינוך, לצבא, לאקדמיה, לתקשורת ולרשתות.
• פוליטיקת זהויות והפרד־ומשול – פירוק האמת המשותפת והסולידריות החברתית, עידוד ותגמול של שחיתות וקיצוניות, נירמול של תרבות השקר והפייק, עד אובדן היכולת החברתית להבדיל בין חוקי ללא־חוקי, ובין מוסרי לבלתי־מוסרי.
• החלשת מנגנוני הבלמים – דה־לגיטימציה עקבית של מערכת המשפט, והריסת ההסכמות הדמוקרטיות המינימליות; העדפת חקיקה פרסונלית ומניעת בקרה על נבחרי ציבור.

כל אלו התאפשרו משום שחלקים רחבים בציבור נסוגו מהמעורבות הפוליטית והותירו את הזירה בידי בעלי אינטרסים, מבלי להבין שהכל פוליטי ושדמוקרטיה היא זכות שדורשת השתתפות ביצירת המציאות המשותפת.

זהו שיעור ראשון בקשר שבין היעדר בחירה אקטיבית לבין תוצאות הרות גורל.

אי־אפשר לנתק: הכיבוש, עזה והקריסה המוסרית

הקריסה הערכית בציבור הישראלי, קשורה בקשר ישיר לנורמליזציה של פגיעה שיטתית בזכויות אדם בשטחים. 

ההרגל לראות אוכלוסייה שלמה דרך עדשות של דמוניזציה, מקהה את הרגישות המוסרית, מטשטש את ההבחנה בין לוחמים לאזרחים ובין בני אדם לבני אדם, ומאפשר אלימות כשגרה. 

הדבר מעודד תפישה של עליונות, יוהרה וכוחניות, ומוביל לניוון נפשי ומוסרי, ולשפע צידוקים והסברים שיוצרים רציונליזציה של התנהלות נוראית.

אך לטנגו צריך שניים – וגם בצד הפלסטיני והערבי־ישראלי ישנו ואקום מנהיגותי, ותנועה במעגל סגור של עוד מאותו הדבר, כשהמנגנונים השונים נגועים בשחיתות פוליטית, סיאוב, שלטון מקורבים וקוצר ראיה תודעתי וערכי.

גם שם מתקיימת לאומנות דתית קיצונית, פולחן אדמה וזהות משיחית דתית שהן כולן מראה קריסטלית שמשקפת בחדות נוקבת תהליכים מקבילים בצד הישראלי. 

שני מוקדי הריק – הישראלי והפלסטיני, מתגברים זה את זה ומייצרים מעגל קארמה יצרי ורווי דם, של אימה, אלימות, שמרנות, שנאה, כאב, סבל, תאוות נקם וחוסר־אונים.

אבל דווקא משום כך, הכרחי להפר את המעגל הסגור הזה, באמצעות חשיבה צלולה, חדשנית, תבונית וקרה, שאין בה יצריות ואימפולסיביות, ולחזור אל הקו הבהיר והברור שבו חיי אדם קודמים לכל ויש כבוד לאדם באשר הוא אדם. 

האחריות המוסרית שלנו היא כפולה. זוהי אחריות כלפי כל אחד ואחת מן הישראלים, בערבות הדדית חוצת מגזרים, וגם כלפי הפלסטינים – ובכלל, כלפי בני אדם. 

זוהי אחריות מוסרית שמובילה לבחירה לא להסב סבל מיותר לאחר, ולא לפגוע בזדון נטול אבחנה בבני אדם. 

מחויבות זו איננה בגדר מותרות מוסריות, היא תנאי הכרחי לחברה שאינה רוצה לכלות את עצמה, להתפורר מוסרית, להתנוון, לדעוך ולהיעלם מעל במת ההיסטוריה.

להסכים להשתנות ולהתחדש 

בימים הללו, חשוב שלא נעשה את מה שמצופה מאיתנו, ונמשיך ללכת בתלם ההסללות וההבניות החברתיות המקובלות שמובילות לעוד מאותו דבר, אלא נבחר לנקוט עמדה ופעולה, מתוך אומץ ומתוך חריגה מן המהלכים המוסללים והצפויים מראש.

אנחנו נדרשים כעת יותר מתמיד ליצור תנועה מואצת, אל מדרגה אזרחית ותודעתית חדשה, שמגדירה מחדש את הזהות שלנו, את הערכים שלנו, את הקווים האדומים שלנו ואת סדרי העדיפויות.

העתיד אינו קבוע. הוא תוצר מצטבר של בחירות שאנחנו יוצרים בכל רגע נתון. 

ראש השנה וחגי תשרי מזמינים לחשבון נפש תבוני ובהיר. כזה שאין בו קורבנוּת מחד, או מאידך הלקאה עצמית, אלא אנליזה עצמית, סקירה תבונית של בחירות שעשינו ולאן הן הובילו, ומוכנות כנה לקחת אחריות ולנקוט עמדה ופעולה.

זה דורש מאיתנו להסכים להשתנות באמת, להחליף דעות נוקשות ומקובעות בחשיבה מחוץ לקופסא, לפרק מן היסוד את מרכיבי הזהות שלנו – על מנת להצליח ולהרכיב אותם מחדש בתצורה שפותחת פתח ליציאה מן המעגל הסגור של הרס עצמי מתמשך.

בין שני תרחישים: אסון או ייצוב על מדרגה חדשה

לפנינו צומת־דרכים שתגדיר את העתיד שלנו ויש בה שני תרחישים מרכזיים: אסון קולקטיבי, או מהפך וייצוב על מדרגה חדשה.

המסלול הראשון הוא תרחיש שבו אנחנו ממשיכים בקו הנוכחי ועושים עוד מאותו הדבר.

הדבר יוביל להסלמה נוספת, הידרדרות תודעתית וערכית, שבירת כלים חוקתית טוטאלית, הקצנה מתמדת, אובדן שליטה מוסרי, התפוררות המרקם החברתי והמוסדות השונים, ופגיעה אנושה באיכות החיים ובחופש האישי והקולקטיבי.

המסלול השני מוביל בתרחיש של התפכחות, מהפך, תיקון עמוק וייצוב על מדרגה חדשה.

התרחיש של התפכחות ומהפך יכול להתקיים רק באמצעות התעוררות אזרחית רחבה שמצליחה לראות מבעד למיסוך, ואז הפעלה של עוצמה אזרחית ככוח מחולל שינוי, עיגון ערכים דמוקרטיים בלתי ניתנים לערעור, ומוכנות לניקוי אורוות יסודי, והחלפת שכבת הנהגה מסואבת, על ההסתעפויות שלה, שהתפתחו כגרורות לאורך שנים.

הדבר ידרוש היעדר פשרה, ותוקף גדול שאין בו עיגול פינות, ויש בו אמות מידה ברורות שלא ניתן לערער עליהן.

זה ידרוש החלפה של שכבה פוליטית אחת באחרת, ניקוי של השירות הציבורי ממקורבים וטיפוח מנהיגות חדשה, שוחרת יושרה, שירות ציבורי מקצועי ונקי משחיתות וקומבינות, ובחירה לשבור את ההגה ״שמאלה״ אל קו פוליטי, תרבותי וחברתי שוחר שוויון וזכויות אדם לכל, הפועל לשיקום מלא ועמוק של המרקם החברתי, של המערכת הפוליטית והכלכלית ושל היחסים הבינלאומיים.

זוהי גם בחירה בין בינוניות למצויינות, ובין חונטות ומאפיות לבין מנגנונים טהורים שבהם פועל הון אנושי, איכותי וראוי.

הבחירה בין התרחישים היא קריטית עכשיו – והוא מצויה סביב שולחנות החג, במוכנות לחרוג לרגע מן האוטומטים ומן המסורות, להסכים לחשוב באופן חדש, להתעורר מהנמנום הקולקטיבי, לצאת לרחובות, וברמה הכי מעשית – לרדת מהגדר, לנקוט עמדה, ולהבין שחירות אמיתית היא שריר קולקטיבי, הדורש אימון מתמיד.

אליטה, סייגים וחוקה: למה דרוש סף כשירות להנהגה

היסטורית, חברות שרדו והתפתחו משום שיצרו סייגים בצורת קודים מוסריים, משפטיים וחוקתיים שעליהם הגנה אליטה ערכית שהחזיקה את הרף גבוה והיתה מחויבת כלפיו. 

במדינת חוק בוגרת שבה הציבור מעניק גיבוי למרחב הדמוקרטי, לא ייתכן שנסדיר רישיון נהיגה ברכב, ביתר קפדנות מכפי שאנו מסדירים רשיון נהיגה במדינה. 

לכן אנחנו נדרשים להגדיר:

• סף כשירות מחמיר לנבחרי ציבור – הערכה פסיכולוגית־ערכית, מבחני יושרה, שקיפות כלכלית וניגודי עניינים
• חוקה דמוקרטית – עיגון זכויות יסוד, הפרדת רשויות, הפרדת דת ומדינה, עצמאות מערכת המשפט ובקרות על חקיקה פרסונלית
• אחריות תאגידית של המדיה והפצת המידע – סטנדרטים מחייבים לפלטפורמות, רגולציה של רשתות חברתיות וערוצי תקשורת המונים, הגנת־משתמש מפני מנגנוני התמכרות וקידום שיח אחראי באמצעות חניכה לאוריינות דיגיטלית ודמוקרטית

זהו מפרט מהותי המהווה את הבסיס לחברה המבקשת לנוע אל המאה ה-21.

מהפכת ערכים מלמטה: שיקום מהיר ואפקטיבי

היסטוריה בשידור חי נוצרת כשאזרחים מציירים קו אדום ברור. 

כדי להמיר משבר למהלך של שיקום אפקטיבי, נדרש ליצור מהלך מתואם מלמטה־למעלה, הכולל שכבות רחבות בציבור, המחוברות להנהגה חיובית המתפקדת כאליטה, שמראה את הדרך ומשמשת כמצפן קולקטיבי, תודעתי, מוסרי וערכי.

נדרש להגדיר מחדש סדר עדיפויות לאומי: חיי אדם, שוויון זכויות, שלטון חוק, חינוך אזרחי, בריאות נפשית, כלכלה יצרנית־הוגנת וטיפוח חדשנות טכנולוגית בשירות הציבור.

נדרשת התלכדות סביב זהות דמוקרטית־אוניברסלית שהיא מעל לפוליטיקת זהויות ולפלגים משיחיים.

נדרש איפוס מערכות – שכולל החלפת הנהגה מסואבת בבני־אדם ראויים, קיצור מחזורי־הכוח, הגבלת כהונות, מניעת ריכוזי עוצמה על־חוקתיים וכינון חוקה.

נדרש חינוך לתבוניות – כלים לחשיבה מורכבת, חוסן תודעתי, בוחן מציאות ותשתית נפשית יציבה מבוססת ערכים.

איך לפעול עכשיו: מן התודעה אל המעשה

• לטפח חוסן תודעתי ולקחת בעלות על צריכת המידע ועל נקודת המבט האישית – להקפיד על היגיינה תודעתית, לבחור מקורות מידע איכותיים, לצמצם צריכת זבל מנטלי, להשהות שיתוף וגלילה על-סופית ובמקומם להעמיק בקריאה שמעניקה השראה.
• להפוך ערכים למדיניות – לאגד כוחות וזרמים בחברה שהם ליברלים ושוחרי דמוקרטיה, לחבר קהילות ועסקים ככוח המאפשר לתמוך ביוזמות חוקתיות ומתפקד כלובי פעיל, להתייצב לשיח שכונתי־קהילתי וחברתי המעודד חשיבה חדשה, לעגן נורמות של היעדר אלימות והגנה על חלשים.
• לדרוש כשירות מוסרית מההנהגה – לא להעניק לגיטימציה לשחיתות, להיאבק בחקיקה פרסונלית, לדרוש מנגנוני בקרה מוסדיים ולתמוך בכינון חוקה, תוך למידה מן הכשלים במנגנוני הדמוקרטיה, שנחשפו בכל השנים, מקום המדינה ועד היום.
• לשקם את האנושיות גם בזמן מלחמה – להבחין בין אויב לאוכלוסייה אזרחית, להעניק סיוע הומניטרי, לטפח אמפתיה וחשיבה אוניברסלית, לשמר שפה אנושית חיובית ובונה כלפי כל אדם ואדם ולהוקיע טרור מילולי, פסיכולוגי ופיזי, הן מחוצה לנו והן בקרבנו.

פרק בונוס: שפת היסודות כמפת ניווט בזמן משבר

כחלק מתהליך השיקום, נדרש ללמד אנשים, כבר מגיל צעיר, להבין את כוחות היסוד הפועלים ברקע של הקיום שלנו, ובכך לאפשר להם למידה של ניהול תשומת-לב ומידע.

פני המציאות הינם כפני הציבור, ואם אנחנו רוצים לשנות את המציאות עלינו לשנות בראש ובראשונה את עצמנו, וכדי לעשות זאת – נדרש להבין את עצמנו, ואת הכוחות הפועלים בנו.

ארבעת כוחות היסוד שפועלים ברקע של העצמי האנושי ושל המציאות סביבנו הם: 

אש – רצון

אוויר – מחשבה

מים – רגש

אדמה – מעשה 

הכוחות הללו הם לוח הבקרה – הן של הנפש והן של חברה.

בתהליך השיקום והתיקון אנחנו נדרשים:

לאזן את יסוד האש: להפוך זעם, קנאות, אלימות, אימפולסיביות ותאוות נקם יצרית – לאומץ, כוח רצון ויצירה שמאפשרים ללכת נגד הזרם, ולבטא עוצמה שמחוללת שינוי.

זהו בסיס של חיוניות וכוח התנעה יציב שניתן להישען עליו כדי לשקם ולנוע אל מחוץ למעגל הסגור.

לזקק את יסוד אוויר: לנקות דפוסי מחשבה רעילים ותפישת עולם שלילית, הישרדותית, מקוטבת ורוויה בדעות קדומות – לטובת תודעה פתוחה וערה, וחשיבה יצירתית שפורצת תקרות זכוכית, שיש בה פתיחות, חדשנות וחזון שמעניק משמעות ותקווה.

לטהר את יסוד המים: להסכים להמיר פחד, שנאה, טינה, קורבנוּת וכאב – בחסד, חמלה, נדיבות ואמפתיה, המעודדים ריפוי רגשי וביסוס של קשרים בין-אנשים שמפוגגים שיח זהויות, ומעצימים ערבות הדדית חוצת מגזרים.

לעגן את כל אלו אל האדמה: לתרגם ערכים, רעיונות ותפישת עולם, לעשייה פרקטית, המתבטאת בהבנה של המשמעויות היישומיות, ובמחויבות לפרוש גשר בין חזון למימוש שלו הלכה למעשה, ולהתמיד במהלכים של הגשמה בפועל, מתוך אורך רוח, התמדה וחריצות – עד לשינוי במציאות.

היכולת לאזן את ארבעת כוחות היסוד היא המפתח להתייצבות על מסלול של שיקום, בתהליכים ארוכי טווח, שמאפשרים לזהות מגמות, לנטר בחירות ותוצאות, להגדיר סדרי עדיפויות ולפעול על מנת להפוך חזון למציאות בת-קיימה, מתוך ההבנה שזה תלוי בנו, ומה שניצור הוא שיהיה.