אני מאמינה שעל-מנת לחיות חיים שלמים ומלאים, נדרש להתייחס לחיים כאן על פני האדמה בהקשר הכולל שלהם. משמע, נדרש להתעלות מעל הנטייה להתבונן על המציאות מתוך פרספקטיבה אישית, סובייקטיבית הממוקדת בזהות העצמית ומזוהה עימה באופן מוחלט, ולהיפתח להתבוננות על המכלול אליו כולנו שייכים, ללא קשר לזהויות השונות המתקיימות כאן במרחב האפשרויות של כדור הארץ.
בבוקרו של אחד מימות השבוע צלצל הטלפון ועל הקו היה שליח שביקש הנחיות איך להגיע אלי על-מנת להביא לי חבילה של קפה.(החלטתי לעבור משימוש בקפסולות קפה, לפולי קפה וזאת על-מנת להוריד את כמות הפסולת ולתמוך בעוד רמה את אורח החיים האקולוגי שלי).יצאתי לקבל את פניו של השליח.הוא נעצר ליד שלט גדול שתלוי על הבית של השכנים ובו כתוב ״אנחנו התקווה״ ואז ראה אותי מנופפת לעברו והמשיך לנסוע לקראתי
פעמים רבות, בעולם בו אנו חיים, נעשה שימוש בהפחדה ופחד, על מנת ליצור טשטוש של החשיבה הבהירה והעצמאית, העצמה של חוויה הישרדותית, תמרון של התודעה, יצירת תלות בגורם חיצוני ובכך שליטה על האנשים ותמרון שלהם.
בצל משבר הקורונה ישנם מאבקים פוליטיים רבים שלמעשה נלחמים על התודעה והדעה הציבורית ומנסים לנווט ולתמרן אותה, מאבקים שעתידים לקבוע את גורלה של החברה הישראלית
פעמים רבות פחד נובע מטראומות, התנסויות שליליות וכואבות, מסקנות שהצטברו (נכונות או שגויות) ותפישת עולם שהתגבשה תוך כדי התנסות אישית או כתוצאה מהתבוננות על אחרים
על מנת להבין את העומד מאחורי מגיפת הקורונה, נדרש להבין את המתרחש לאורך תקופה ארוכה מאחורי הקלעים של התפתחות הציביליזציה האנושית, ואת התהליכים אותם נדרשת לעבור האנושות, בתנועתה מן המאה ה-20 אל המאה ה-21
כאשר האדם מקיים קשר הרמוני עם התודעה שלו, ישנה תנועה מתמדת בין התודעה למודעות ובין רעיונות רחבים וגבוהים לבין מודעות יישימה וגשמית. זוהי תנועה המזרימה על בסיס קבוע אל חיי האדם עומק, פרספקטיבה, חזון, השראה ומהות, ההופכים את הקיום לבעל משמעות ומשפיעים על המציאות והממשות
