המציאות אינה מתחלקת למחנות מוחלטים
הרבה מידע שוטף את הערוצים השונים בנוגע לפלישה לאוקראינה, ומציג פנים רבות ומגוונות של המציאות.
ישנם כאלה שמנסים לצייר תמונה דיכוטומית, מתוך נקודת מבט דואלית, הנובעת מן הצורך לעשות סדר שמעניק תחושה של ודאות, ונטייה לחלק את העולם ל״טובים״ או ״רעים״, לנקוט צד ובכך, לקחת חלק במאבק למיגור ה״רע״, מתוך חוויה של תרומה לעשיית צדק.
כך קורה מזה תקופה בשלל נושאים: מאבקי כוח בנושא ההתחממות הגלובאלית, תנועת me-too, קונפליקטים בין מצדדי ומתנגדי חיסונים ועוד.
באטמוספירה הגלובאלית בה אנו חיים כעת, כמעט בכל נושא, תמצאו התנגשות בין צדדים ודעות מנוגדות.
יש משהו יפה במגוונות של דעות, אך זאת כאשר מגוונות זו יוצרת הפריה וממקדת בהתפתחות ובצמיחה.
בעולמנו רווי המתחים והגדוש באינפורמציה, פעמים רבות, ריבוי הדעות מוביל למצב מקוטב שבו שני מחנות מרכזיים מתנגחים זה בזה, מפיצים מידע מגמתי, עוברים לסחרור של עיסוק בטפל ויוצרים שיתוק הדדי, סטגנציה והיעדר תנועה.
גם בנוגע לפלישה לאוקראינה אנו נתקלים במחנות.
המצדדים בפוטין, טוענים שהוא בכלל מגיב להתנהגות מתגרה של המערב יפה הנפש, שמתיימר להיות נאור, אך בפועל חתר מתחת לפני השטח והתערב במזרח אירופה כדי להעצים את אחיזתו, זאת, כחלק משאיפה להתפשט ולצבור כוח ומתוך כוונה לדחוק את רוסיה עוד ועוד. לפי גירסא זו, רוסיה הפגינה לאורך תקופה איפוק, עד שכבר לא היה ביכולתה לשתוק על איבוד ההגמוניה המתמשך והתחושה שדוחפים אותה אל מחוץ לבמת המשחק שבה מתקיימת תחרות מי הן המעצמות הגדולות.
המצדדים בנאט״ו ובארה״ב, מדברים על כך שהם מגני הדמוקרטיה מפני משטרים כמו המשטר הרוסי, הסיני והדומים להם, המייצגים שלטון סמכותני לא דמוקרטי, הדורס זכויות אדם וחופש ביטוי ושואף להתרחב ולהתפשט בעולם.
המאמינים בתאוריות קונספירציה מיד מחברים את המהלכים למניעים אפלים ונסתרים.
הבנתם את הרעיון…
עוד ועוד דעות שעסוקות בשיח מקוטב, המתמקד בטפל ואין בו הבנה שהמציאות הרבה יותר מורכבת מאשר החלוקה הילדותית למחנות, לשחור ולבן, רשעים גמורים וצדיקים מוחלטים.
כדי להתמודד עם רצף האירועים במציאות העכשווית, כדאי לנו ללמוד להתבונן על המציאות, מתוך ההבנה שהיא אינה מוחלטת אלא מרובדת, וגם להבין שאף צד במלחמה הזו או במאבקים אחרים, אינו באמת מייצג משהו חדש.
ימי הביניים של העת החדשה – העולם החדש טרם נולד
בתוך מאבק האיתנים בין העולם הישן לחדש, אותו תיארתי בפוסט הקודם, הרובה שיורה באוקראינה מאיים על כולנו, חשוב להבין כי העולם החדש טרם נולד.
אנו מצויים בחבלי הלידה של העולם החדש.
אלו צירי לידה קשים, המתבטאים לאורך זמן במגיפות, התחממות גלובאלית, שינויים פוליטיים וכלכליים, וכעת הפלישה לאוקראינה.
כתבתי כבר במאמרים קודמים כי אנו מצויים בימי הביניים של העת החדשה. בימים בהם אנו מצויים, עדיין אין באמת מנהיגות חדשה ורוב העולם מתנהל תחת אנרגיה זכרית אלימה ודורסנית, וללא כלים ותודעה חדשים.
אבל עדיין, בתוך העולם המשתנה, המשטר הסיני או הרוסי מייצגים באופן מובהק את העולם הישן, בדרגה הקיצונית שלו ואילו אירופה או ארה״ב שלאחר טראמפ (על כל התחלואים שלהן, הנורמות המסולפות והחסרונות) עדיין טומנות בחובן פוטנציאל לשינוי מגמה.
בתוך כל סבך הנורמות הפוליטיות המסולפות, בתוך כל רשת הקורים של בעלי הכוח וההשפעה, עדיין מתקיימת במדינות הללו האפשרות לנבוע מהקיים והיש אל עבר משהו חדש, כי עדיין יש בהן יותר אפשרויות לחולל שינוי בבחירה חופשית מודעת.
יש במדינות הללו פחות פחד מהמשטר, יש במדינות הללו יותר חופש ביטוי, יש במדינות הללו יותר שינויים פוליטיים דינמיים, גם אם הן משחקות עדיין משחק ישן בכלים ישנים.
נסו לחשוב כמה שנים פוטין בשלטון…נסו לחשוב על הזוועות שמתרחשות בסין.האם ניתן להשוות זאת לאירופה או ארה״ב?
מיקוד תשומת הלב בניצני העולם החדש והעברת הכוח אליהם
כשמבקשים ליצור מציאות על בסיס הרמוני – כדאי לזהות עוגנים בתוך המציאות הקיימת שאליהם ניתן להפנות כוח כדי לחזק אותם בדרך להגשמת המציאות הרצויה.
בבריאת מציאות – נדרש לדעת למקד את תשומת הלב במוקדים המייצגים את מה שאנחנו רוצים להגביר ולחזק ולשם להפנות את מלוא כוח הבריאה שלנו.
מה שאנו מפנים אליו תשומת לב – מתעצם, גדל ומונכח.
מה שאנו מפנים אליו את הגב – נחלש, מתפוגג ונמוג.
יצירת מציאות חיובית, דורשת בחירה בדרך של שלום, שבה אנו מגבירים את הרצוי ובונים את החדש, ולא בחירה בדרך של מאבק ומלחמה והרס, המשאירים אדמה חרוכה שאינה מסוגלת להצמיח דבר.
אם נחזור למציאות העכשווית, הרי שפוטין אינו מהווה נקודת התייחסות המייצגת את מה שהייתי רוצה ליצור כמציאות חדשה.
מנקודת המבט שלי, פוטין אינו ״טוב״ או ״רע״. הוא מייצג את הנורמות של עולם ההולך ונכחד. הוא אינו תואם את העולם החדש שהייתי רוצה להגשים כאן על פני האדמה, כמדרגה אבולוציונית חדשה של המין האנושי.
הרבה אנשים מבקרים מלחמה ולוחמנות אך בסתר ליבם מעדיפים מנהיגים כוחניים וזכריים המשרים עליהם תחושה של ביטחון.
לעומת הכוחניות האלימה של פוטין, נתפש נשיא ארה״ב ביידן כמגומגם וחלש, אך ניתן להתבונן עליו גם ככזה המוביל איחודי כוחות שיתופי פעולה וסנקציות של מדינות רבות כנגד רוסיה, אשר יכולים להתברר כאפקטיביות הרבה יותר מאשר אמצעי לחימה כמו תותחים, פצצות וטנקים.
האם זה אומר שהמדיניות של ביידן מייצגת באופן גורף את החדש? כלל לא – במדיניות ארה״ב ישנם עדיין עיוותים רבים, וממש כמו פוטין, גם ביידן אינו ״טוב״ או ״רע״ באופן מוחלט, אך כפי שכתבתי קודם לכן – מייצג, במקרה זה, מדיניות שיש בה יותר יכולת לנוע מהקיים והיש אל משהו חדש.
העולם נדרש להפנות את גבו למשטרים המייצגים את הרוח הישנה, ולהעניק את מלוא הגיבוי ותשומת הלב למדינות, מנהיגים, אנשים, ארגונים ומגמות המייצגים ניצנים של העולם החדש.
איזונים ובלמים
אבל יש כאן עוד משהו.
בתנועה של האבולוציה האנושית, לאורך ההסטוריה האנושית כולה, ישנם כל הזמן כוחות מנוגדים, הבולמים זה את זה, כך שבאמצעות המאבק ביניהם הם מאזנים את ההתפתחות האנושית.
מאבקי הכוחות הללו מרסנים התפשטות בלתי מבוקרת של אג’נדה בודדת, ומאפשרים הפריה הדדית והתפתחות, אמנם על בסיס שלילי, אך באופן המאלץ בחינה עצמית והיעדר סטגנציה.
ההבנה הזו, מאפשרת לנו להכיר בכך שלמלחמות לאורך ההיסטוריה היה תפקיד, וכך גם לשליטים אכזריים ואיומים שהשפיעו על ההיסטוריה האנושית, באופן שלילי ובלתי הומני.
המלחמות והשליטים הללו, מצד אחד צילקו את האנושות והותירו בה טראומות, אך לצד זאת, הובילו לתובנות כבדות משקל, אשר הטמעתן הינה אקוטית להמשך קיומו של המין האנושי ולתמיכת תהליך ההתבגרות הקולקטיבי שאנו נדרשים לעבור כציביליזציה.
אך האם למדנו מהטראומה? האם אנחנו מסוגלים להציב סייגים לשאיפה הבלתי מרוסנת להתפשטות וצבירת כוח המבטאת אנרגיה זכרית לא מאוזנת?
האם אנו יודעים לטפח אנרגיה נקבית, שיכולה לאפשר כאן בקרה עצמית כציביליזציה המאפשרת צמיחה מבוקרת ומאוזנת על בסיסים הרמוניים וחיוביים?
האם נשכיל להתניע תהליכים שלא עם הגב לקיר? האם נלמד לצמוח ולהתפתח מתוך מערכות התנעה חיוביות שיש בהן אחווה, תקשורת, הפריה הדדית, הכלה של תהליכים ויכולת להוליד חדש מתוך רכות וחסד?
אם אנחנו רוצים עולם של הרמוניה ושלום, עלינו ללמוד להתפתח מתוך היעדר סטגנציה, מתן במה לריבוי דעות וגוונים, איזון בין הכוח הזכרי לנקבי כך שיפרו זה את זה ויצרו שיווי משקל בריא להתפתחות האנושית עלי אדמות.
עלינו לשחרר את השאיפה לכבוש ולשלוט ולהתרחב, לטובת הכרה כי כולנו חלק מאותה ציביליזציה ובעלי אינטרס משותף לצלוח את ימי הביניים בהם אנו מצויים ולהתאחד על מנת לנוע לשלב האבולוציוני הבא.
עלינו ללמוד לפעול בשקיפות ובבקרה עצמית ולהתנהל לאורו של סולם ערכים אוניברסלי, המהווה אמת משותפת המוסכמת על כולם. סולם ערכים, אשר מציב סייגים ברורים אשר כולם מחויבים כלפיהם, ולצידם עקרונות פעולה מובהקים וברורים המשקפים תודעה חדשה ומהווים תשתית יציבה לצמיחה ושגשוג.
עלינו ללמוד להתפתח ולהתחדש על בסיס מתמיד, כישות אחת – המין האנושי, שיש בו זרמים רבים המאזנים זה את זה ומקדמים זה את זה, ללא קפיאה על השמרים ומתוך הקפדה על ביזור הכוח באופן דינאמי ותיעול משאבים לכולם.ואז נגיע לבגרות כמין אנושי, כך שלא נזדקק לטלטלות ומלחמות על מנת לרסן צמיחה לא מבוקרת, משחקי התפקידים בין ״טובים״ ו-״רעים״ יתפוגגו, מאבקי הכוח יתחלפו בשיתופי פעולה, צירי הלידה יסתיימו וייוולד העולם החדש.