|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
קראתי היום פוסט של יאיר אגמון, איש שאני מעריכה את מאור הפנים האנושי שלו ואת התבוניות שבה הוא מתייחס לאנשים ולעולם.
בפוסט הוא מספר שביום שבת הוא העלה טור במקור ראשון שבו הוא אומר שהגיע הזמן ״להוריד את הכפפות״ כלשונו ולהילחם באנשים שמחרחרים בינינו שנאה, ונתן כדוגמא את בן גביר.
התגובות שקיבל היו שהוא מחרחר שנאה לא פחות גדול מבן גביר, בעצם הטור שהעלה.
כלומר במקום לבחון את טענותיו לאור עובדות בשטח, המגיבים התייחסו ליאיר אגמון עצמו והחזירו את הטענות אליו באופן אישי.
להתנהלות מן הסוג הזה יש שם: קוראים לזה טיעון אַד הוֹמִינֶם.
טיעון אַד הוֹמִינֶם – מגיע מלטינית argumentum ad hominem – טיעון לגופו של אדם.
למעשה זוהי צורת התנהלות שיש בה כשל לוגי, מכיוון שבתוך דיון או ויכוח משיבים לטיעון או לקביעה באמצעות התייחסות לאדם המציג את הטיעון או את הקביעה, במקום להציג טיעון אחר המתייחס לטענה עצמה.
כלומר ההתייחסות אינה לעובדות הנוגעות לדעה שאדם מציג אלא לפסילת האדם עצמו.
בספרי הפילוסופים בעת העתיקה הובאה האימרה: ״שמע האמת ממי שאמרה" המבקשת לשלול טענת אד הומינם, על ידי ההכוונה להתייחס לדברים עצמם.
הכשל הלוגי בטיעוני אד הומינם מתייחס רק במקרה שלמציג הטיעון הראשון אין כל נגיעה אישית לנושא. אך כאשר הטיעון כולל עדות אישית או פרספקטיבה סובייקטיבית שאינה מתבססת על טענה לוגית, תשובה לגופו של הטוען עשויה להיות תקפה מבחינה לוגית.
לדוגמא: כאשר הטוען הראשון אומר: "הטענה שכדור הארץ עגול אינה נראית לי הגיונית" טענת אד הומינם נגדית כמו "ומה בכך, הרי גם אינך מכיר את מבנה גלקסיית שביל החלב״ יכולה להיות תקפה.
נסיגה קוגניטיבית
חשבתי לעצמי ששיח מן הסוג הזה, משקף בדיוק את מה שאני כותבת עליו מזה תקופה כתהליכים המתרחשים בקרב ציבור רחב בישראל: החלשות של החוסן התודעתי, איבוד היכולת להבחין בין ״טוב״ ו-״רע״ באופן ניטרלי ואובייקטיבי ולקיים בוחן מציאות ואנליזה של תהליכים ומגמות לגופו של עניין.
ישנם מספר תהליכים המתרחשים במקביל ומאיימים על המין האנושי: ההאצה הטכנולוגית הגדולה שאינה מגובה בהתפתחות רגשית ומנטלית של הנפש האנושית, חוסר המיומנות בהתנהלות בסביבה מרובת גירויים והשפעות, והיעדר רגולציה על הרשתות החברתיות ועל התפשטות של מידע מזיק. כל אלו יוצרים כולם פגיעה גדולה בנפש ובתודעה האנושית.
כתוצאה מכל אלה, ישנה נסיגה קוגניטיבית בקרב ציבור רחב שמתאפיינת בקוצר רוח, חוסר יכולת להעמיק, לקרוא, לבחון עובדות באופן אובייקטיבי, לקיים בוחן מציאות ומודעות עצמית וסביבתית, לחשוב באופן תבוני וקר, לראות את הקשר שבין בחירות לתוצאות שלהן ולקיים שיח לגופו של עניין, באופן בלתי אישי ותבוני.
תרבות הפופוליזם ותופעת הביביזם בישראל, מטפחות בדיוק את הנסיגה הקוגניטיבית הזו מכיוון שהדבר מאפשר להדק את השליטה על התגובות והבחירות שאנשים יוצרים, מבלי שהאנשים ערים לכך שהם מתומרנים ונשלטים.
בישראל פועל, לאורך תקופה ארוכה, מנגנון משומן שפועל כדי להנדס את התודעה הציבורית ומטה את דעת הקהל, באמצעות דפי מסרים, ספינים, משתפי פעולה בעולם התקשורת, קבוצות וואטסאפ וטלגרם, שימוש זדוני ברשתות חברתיות וצבא של בוטים ומגיבים-בתשלום, שמציפים את הרשת בפרסומים ובתגובות שמפיצים מידע מגמתי.
הכינוי הרווח של המנגנון הזה הוא ״מכונת הרעל״ אך הכינוי הזה מקטין ומצמצם את הפשע החמור הזה כנגד בני אדם וכנגד העולם החופשי, ואת העובדה שזהו מנגנון לא חוקי הפועל לשם שליטה תודעתית ושימוש במשאבי הנפש של אנשים כדי לצבור כוח והשפעה, ושליטה בעיצוב המציאות באופן זדוני המשרת אינטרסים אישיים ומסולפים.
תהליכים בריאים מתקיימים כאשר ישנה תרבות דיון, הפריה הדדית באמצעות שיח, ומוכנות של הצדדים השונים להקשיב זה לזה, לבחון עובדות ולהפיק מן הדיון צמיחה והתפתחות שיש בהם הגעה להסכמות.
הבסיס לתהליכים שכאלו הוא הרצון הטוב וההקפדה על סולם ערכים שהוא התשתית אליה כולם מחוייבים – כתבתי על כך במאמר מחליפים דעות.
אך כאן בישראל, וגם ברחבי העולם, אנו עדים לציבורים שלמים שמחזיקים בדעות מסולפות, לא מסוגלים לקיים בוחן מציאות המבוסס על לוגיקה בריאה ומאמצים תפישות הרסניות ומוחלטות שאין מוכנות לערער עליהן או לקיים עליהן דיון אמיתי וענייני המבוסס על עובדות.
כתבתי על כך במאמרים טרור בעידן הפוסט אמת והטרור הלא מדובר.
התהליך הזה, שבו אנשים מזוהים עם רעיונות באופן מוחלט שאינו פתוח לדיון, נוצר על ידי העצמה מכוונת של הזדהות רגשית בין הציבור הנתון להנדוס התודעה לבין מנהיג או רעיון – עד למצב שבו ההזדהות הרגשית מעמעמת את היכולת לחשוב באופן נקי ונטול פניות או להגיב לגופו של עניין.
המגמה הזו מרדדת ומעקרת את השיח, מכיוון שהיא לא מאפשר לקיים דיון אמיתי על מהות, ויוצרת חסם תודעתי שלא ניתן לערער אותו.
התופעה הזו מאיימת על העתיד שלנו ומעקרת את המנגנון הדמוקרטי, מתוך כך שאנשים אולי מתנהלים בקליפה ריקה של דמוקרטיה ובחירה חופשית, אך בפועל הם מוטים, נתונים לשליטה מחשבתית שגוזלת מהם את החופש לקיים בוחן מציאות ער, צלול ובהיר ובעיקר – אינם מודעים לכך ובטוחים שהם חופשיים לבחור.
בכך נעשה שימוש במזיד במנגנון הדמוקרטי כדי לחסל את הדמוקרטיה. אנחנו רואים את זה כאן בישראל במגמת הביביזם והימין הקיצוני, אנחנו רואים את זה בארה״ב בשמאל הרדיקלי התומך באיסלם קיצוני, אנחנו רואים את זה בפופוליזם הגואה ובהטיה של ציבורים שלמים אל מחוץ למגרש המשחקים הדמוקרטי.
היכולת לבחון אירועים באופן נקי ונטול פניות, דורש מחשבה חופשית, בסיס ערכי יציב שהוא פנימי ואינו זקוק לאישור מבחוץ וגם מאור פנים בסיסי שיש בו רצון טוב ואין בו כוונת זדון, שנאת חינם או התלהמות רגשית.
זה דורש פיתוח של מיומנות תודעתית ומנטלית ליצירת סיווג מידע, מיון מידע, אומדן מציאות בכלים לוגיים השעונים על ערכים אוניברסליים, וביסוס של חוסן תודעתי שמעניק לאנשים את העצמאות ואת החופש האמיתי לחשוב.
