דעת טוב ורע

Getting your Trinity Audio player ready...

לאחרונה הבאתי אליכם תובנות הנוגעות לחוסן תודעתי ובוחן מציאות ודיברתי על החשיבות של היכולת לעשות את ההבחנה בין טוב ורע, או בין כוונה טהורה לכוונת זדון, כדי לנווט את הבחירה האישית בתוך עולם רווי במידע שחלקו אמיתי וחלקו מגמתי, שקרי ונועד לשלוט בתודעה שלנו ולנצל את הכוח שלנו.

במאמר הזה אני רוצה להסביר את הקשר שבין ״דעת טוב ורע״ לבין אקסיומה שאותה אני מלמדת האומרת שממבט על או מנקודת מבט קוסמית נטולת שפיטה – ״אין טוב ואין רע, ישנה התפתחות ולמידה״.

בתחילת הדברים, חשוב לי להביא להבנתכם כי העיקרון "אין טוב ואין רע, ישנה התפתחות ולמידה" נועד לחלץ את האדם מתוך הזדהות אנושית עם חוויה רגעית, ובכך לסייע בתהליכי טרנספורמציה ולעזור לנפש להתעלות מעל טראומה או קושי, זאת על ידי ההבנה כי בעולם של בחירה חופשית "הכל צפוי (וכעת גם גלוי וצף על פני השטח) והרשות נתונה".

כלומר, הנשמה הגיעה לכאן כדי לעבור תהליך התפתחות מוגדר מראש, והמעשים והבחירות שלנו כאן על פני האדמה כבני אנוש בשר ודם, הם אלו שיקבעו האם ההתפתחות תתקיים בדרך כזו או בדרך אחרת, כאשר מבחינת התכנון הנשמתי – כל הדרכים ראויות ומה שבן האנוש יבחר ליצור, הוא שיהיה.

זוהי נקודת מבט שרואה בכל דבר, הזדמנות להתפתחות ולמידה, ומאפשרת התבוננות על המציאות ועל העצמי באופן בהיר ושווה נפש, שאין בו יציאה מאיזון והיסחפות אחר רגשות ומחשבות מקוטבים, שעלולים להוביל לסחרור ואיבוד דרך.

העיקרון מכוון לשאלה: מה אנחנו בוחרים לעשות עם אירועים שליליים או עם תכונות שליליות וכיצד אנחנו משתמשים בזכות הבחירה שניתנה לנו – שבעיני היא זכות כבדת משקל שטומנת בחובה אחריות גדולה.

אני מניחה שכולכם שמעתם לא פעם סיפורים על אנשים שאירוע שלילי בחייהם הפך לאירוע מכונן, מכיוון שהם מינפו אותו לצמיחה והתעוררות.

אספר לכם סיפור המהווה דוגמא רבת עוצמה לכך:

סיפורה של טינה: קריאה לאומץ אזרחי

את טינה, הכרתי כאן בברלין. היא הקימה את המרחב המקסים שבו העברתי הרצאה במהלך שהותי הקודמת בעיר.

אחיה של טינה ג׳וני, נרצח בגיל 20 בכיכר אלכסנדר בברלין (אלכסנדר פלאץ) כאשר ניגש להפריד בין שני אנשים שהלכו מכות. הם הטיחו את ראשו במדרכה עד שאיבד את ההכרה ולמחרת מת בבית החולים משטפי דם בראש.

במהלך האירוע הנורא הזה, כ-40 אנשים חלפו ליד והתעלמו מן המתרחש.

ללא כל ספק האירוע הזה משקף אלימות, אכזריות, רוע, והוא נוגד את הערכים הקוסמיים עליהם אני כותבת רבות.

כלומר זהו אירוע שמשקף צד שלילי, מכוער ורע ומוקצן של הטבע האנושי.

אך טינה, בחרה לקחת את האירוע הנוראי והכואב הזה ולהפוך אותו למיזם חינוכי, חיובי ויפיפה, שמועבר ברחבי ברלין וגם בגרמניה : "calling out for civil courage” – קוראים לאומץ אזרחי, שתכליתו לחנוך אנשים למעורבות חברתית ולערכים אוניברסליים. טינה גם מקדמת את הנושא הזה ברשתות החברתיות והפכה למשפיענית בקרב אנשים צעירים והיא מפיצה ערכים של רוח טובה ואנושיות ערכית.

אני מביאה את הדוגמא הזו, כי היא משקפת את הבחירה להתבונן על אירועים או מצבים תוך אבחנה ברורה מהי הפעולה שאנו נוקטים אל מול הדברים, בין אם הם שליליים או חיוביים, רעים או טובים.

כתוצאה מאירוע כואב, שלילי וטראומתי, טינה בחרה לצמוח ולגדול וגילתה בתוכה עוצמה, מנהיגות וכוח להשפיע ולשנות. טינה בחרה לקחת חלק פעיל בעיצוב המציאות שהיא רוצה להגשים ויצרה תכנית חינוכית שתכליתה למזער ואף למנוע מקרים דומים לאלו שהובילו לרצח של אחיה ג׳וני.

האם המוות האכזרי של ג'וני היה רע? בוודאי.

האם בפרספקטיבה רחבה הוא הוביל לצמיחה ושינוי חברתי חיובי בזכות הבחירה של טינה? אכן.

 אז האם הוא טוב? או רע?

באמצעות העיקרון ״אין טוב ואין רע – ישנה התפתחות ולמידה״ אני מלמדת לחשוב חשיבה מורכבת, שיש בה התבוננות מתוך שתי נקודות מבט – זאת האנושית לצד זאת הקוסמית.

הפרסקטיבה המשלבת את נקודת המבט האנושית בזו הקוסמית מקנה את ההבנה כי לעיתים הדברים אינם כפי שהם נראים – כך שאירועים או מצבים שבזמן שהם מתרחשים נראים שליליים, וברגע ההווה הם אכן היו כאלה – רעים, כואבים וקשים, נראים אחרת מתוך פרפסקטיבה רחבה ובדיעבד.

ההתבוננות על אירועים שליליים שכאלה בפרספקטיבה רחבה –  מאפשרת לראות בהם שער שבו נוצרת בחירה להפוך את האירוע השלילי לנקודת משען, ולכוח הנעה ודחיפה שסייע להוביל לצמיחה והתפתחות חיובית ואף למסלול חיים במדרגה חדשה לגמרי.

עולם ארץ כמרחב התפתחות ומגרש משחקים

שאלה נוספת עליה אני רוצה לענות במאמר הזה, שמהדהדת בוודאי בקרב חלק מכם קוראיי האהובים, היא איך זה שאני נעצבת אל מול אנשים שמבטאים רוע וכוונת זדון, אם אני מלמדת שהנשמה, בבואה להתגלם בכדור הארץ, אספה אל סלה ״בחדווה רבה״, איכויות שונות ומגוונות ובהן גם איכויות שליליות, כחלק ממשחקי התפקידים האנושיים כאן על פני האדמה.

התשובה היא שמנקודת המבט הגבוהה  – עולם ארץ הוא מרחב של התפתחות, המעניק ספקטרום רחב של אפשרויות בחירה שבאמצעותן ניתן ללמוד ולהתפתח על בסיסים חיוביים או על בסיסים שליליים.

שני אופייני ההתפתחות האלו של חיובי ושל שלילי, אפשריים ונכללים בתוך גבולות מגרש המשחקים שלנו כאן על פני האדמה והם מאפשרים לנו תהליך של גילוי עצמי דרך ערוצי ביטוי של טוב ורע וכל מה שביניהם.

במקביל לנקודת המבט הניטרלית, הגבוהה המופשטת וה"פסיבית"של הנשמה, אנחנו שוהים כבני אנוש בתוך העולם הגשמי הזה שהוא עולם "אקטיבי"  – עולם שבו על מנת להשפיע ולשנות עלינו לנקוט פעולה ועמדה. 

 הדבר דורש מאיתנו לקיים אמדן מציאות בהיר וחד משמעי, ולבחור באופן מודע בין ה"טוב" – הרצוי, החיובי, הנאמן לערכים ולכיוון והכוונה של האור, לבין ה"רע" – הבלתי רצוי, השלילי, הסותר את ערכי האור.

אז האם "אין טוב ואין רע, ישנה התפתחות ולמידה" פירושו לשבת שאננים על הגדר כאשר עוולות מתרחשות סביבנו, ולחכות שמישהו אחר ינקוט עמדה עבורנו, ושהתמונה הרחבה תתבהר במרחק הזמן? בוודאי שלא!

לא פעם אמרתי כי ניתן להתבונן על ההיסטוריה בדיעבד, בפסיביות בזמן ההווה, כצופים מן הצד וניתן לקחת חלק פעיל בכתיבת ההיסטוריה, מתוך מעורבות ושימוש מודע וער בזכות הבחירה החופשית.

כאשר אני רואה שימוש לרעה בזכות הבחירה החופשית, אני עצובה, מכיוון שזהו בזבוז של היכולת לבחור ושימוש ביכולת הזו באופן בלתי ראוי שמזיק ופוגם ופוגע ומחליש את הפרט ואת הכלל במקום להפרות, לתרום, לחזק, לפתח ולהעצים.

העצב הוא על בזבוז משאבי הנפש והכוח האלוהי הטמון בכל אחד ואחת וניתוב של הכוח הזה, באופן המרחיק אותנו מן הערכים האוניברסליים המשקפים את טבענו הטהור והאמיתי.

הפרדוקס הדתי-משיחי

עוד דגש משמעותי שחשוב לי להביא אליכם הוא שכדור הארץ נתון במשך תקופות ארוכות תחת מערכות הטיה והשפעה, שהחלו ליצור כאן עיוותים גדולים, הן בתודעה האנושית והן בנפש האנושית, המרחיקים את האנושות מכוונת המקור העומדת בבסיס החיים על פני האדמה.

העיוותים הללו יצרו התנהגות אנושית שהיא בניגוד מוחלט לטבע הקוסמי שלנו: אכזריות, סאדיזם, ניצול, החפצה, הדרה, שנאת חינם, ניכוס, מניפולציה וכוונת זדון – כל אלה ועוד מייצגים את ההקצנה של מה שמסווג כ-רע והטיה של ההתנהלות של הקוטב השלילי בנפש האנושית אל טווחי קיצון, המצויים מחוץ לכללי המשחק של העולם הזה.

כלומר, כיום ישנם כאלה המשתתפים במשחק החיים על פני האדמה, תוך הפרת כללי המשחק.

זהו מצב פרדוקסלי, שבו ישויות קוסמיות פונות כנגד עצם מהותן וכנגד ערכי קיום קוסמיים ואוניברסליים.

הדבר בולט מאוד בתנועה הדתית-משיחית שמתיימרת לייצג צו אלוהי ובפועל מתרחקת עוד ועוד מערכי האור ומצלם אנוש, כשהמטרה מקדשת את האמצעים ודורסת את כל העומד בדרכה.

ההמחשה האיומה לכך, הוא הפוגרום בכפר הערבי חווארה, אותו ביצעו מתנחלים, שתקפו והיכו אנשים חפים מפשע, שרפו מכוניות ולכדו אנשים חסרי אונים בתוך בתיהם הבוערים.

מבצעי הפוגרום פועלים לטענתם ותפישתם בשם זכות אלוהית ומתיימרים לייצג מוסר – זה התעתוע עליו אני מדברת והפרדוקס שבו מי שמתיימרים לייצג צו אלוהי משיחי איבדו צלם אנוש ומייצגים רוע קיצוני. 

לכל אלו המתיימרים לפעול בשמו של אלוהים, אומר כי אלוהים לא נוכח במקומות האלה של אלימות, אכזריות, שנאה ואימה. הוא מסתיר פניו בעצב ומתבונן כיצד נוצר היפוך משמעויות שבו אלו הפועלים בשמו מייצגים את כל ההפוך ממהותו.

כתבתי על כך במאמר ״ואהבת לרעך כמוך אבל מה אם הוא לא יהודי״ – חברה המוותרת על ערכים המגדירים את הזהות האנושית שלה – הינה חברה המערערת ומבטלת את היסודות לקיומה וגוזרת על עצמה ריקבון ערכי ומוסרי המוביל לתהום הנשייה

לא מרפה ממני תיאור שקראתי מפי אחד מתושבי חווארה, שתיאר כיצד המתנחלים רצחו במכות, לנגד עיני ילדיו, את הכלבים שלהם, בטרם פנו לתקוף אותם עצמם.

נסו לדמיין פורעים נכנסים לחצר ביתכם, הורגים את הכלב שלכם ליד הילדים שלכם ששומעים את צרחות הכלבים המוכים למוות, ואז מכים אתכם ומעלים את ביתכם בלהבות, בזמן שהם עומדים למשמר על הדלתות שלכם כדי שלא תברחו. איך הייתם מרגישים? האם זה מזכיר לכם פרעות אחרות? התיאור הזה הוא אמיתי והוא לקוח מתיאורי הפוגרום כפי שהתקבלו על ידי כתבים שביקרו במקום וחיילים שהגיעו למקום לאחר הפוגרום בחווארה.

אם אירוע כזה היה מתרחש בישראל – הרוחות היו גועשות, אך שם, באזור הדמדומים הזה, בגיהינום הזה – כמעט וקול לא נשמע ומעטים הם אלו המכירים בזוועות ומבקשים לקחת עליהן אחריות ולחולל שינוי אמיתי. 

זה רע.

זה שלילי.

ואת זה נדרש להוקיע.

עם אשר אינו לומד מן העבר שלו ומיישם אותו בהווה – אין לו עתיד. 

לצערי, כאשר השיעור לא נלמד והמסקנות לא מיושמות לשם צמיחה תודעתית, ההיסטוריה חוזרת על עצמה, פעם אחר פעם, בחילופי תפקידים שבהם הקורבן הופך לפוגע ואילו הפוגע הופך לקורבן, במעגל סגור של כילוי עצמי, הרס וסבל.

(כתבתי על כך בהרחבה במאמר אוקסימורון הקיום האנושי).

דעת טוב ורע – המפתח לתבוניות

הלמידה אותה אני מתארת, טומנת בחובה את המסוגלות להפיק מלקחי העבר, את האבחנה בין טוב ורע ואת הגיבוש של סולם ערכים ברור, טהור, חד משמעי ונאור, המהווה תשתית יציבה להמשך הדרך.

בעבור אומה, סולם ערכים שכזה מנוסח באמצעות חוקה, המהווה חוזה חברתי אשר מחייב את כלל חלקי החברה. זהו חוזה החותר לבטא את הצד הנאור, היפה, הטוב והמואר של החברה האנושית ונועד לאפשר לו לבוא לכדי ביטוי, תוך הצבת סייגים ברורה ובלתי משתמעת לשתי פנים כך שהרע, המסולף והשלילי לא יחלחל בשקט וישתלט על המרקם החברתי שהינו עדין.

המסוגלות להבחין בין טוב ורע ולדעת לבחור ביניהם במודע, היא זו שמאפשרת לנו לעשות שימוש ער בבחירה החופשית ולנתב את העוצמה שלנו כלפי איכויות חיוביות, התומכות את העצמי את החברה ואת הקהילה, ובכך לשנות, להשפיע ולהטות את המציאות אל עבר מה שנרצה להגשים וליצור.

המסוגלות להבחין בין טוב ורע מאפשרת לנו להוקיע את מה שנרצה למגר ולסלק מן המציאות שלנו ולהעביר את מלוא תשומת הלב שלנו ואת מלוא הכוח שלנו למה שנרצה להעצים ולהגביר בחיינו.

דעת טוב ורע – היא המפתח לתבוניות המשחררת מאשליה וממיסוך תודעתי, לטובת הכרה ערה ופעילה שממנה נובעת בחירה חופשית, ערכית ומודעת, התואמת את טבענו הקוסמי האלוהי.

וכאשר התבוניות האלוהית הזו נוכחת בתוכנו, נמסים הגבולות, מתבטלים השיוכים והאמת האוניברסלית נוכחת ומכריזה בעוצמה: שכולנו מאותו מקור, חלק מאותה אחדות אוניברסלית, קשורים זה לזה, משפיעים זה על זה ומתנהלים כאן עלי אדמות במסע גילוי עצמי, שתכליתו שיווי תצורה בין החלק האלוהי שלנו לחלק האנושי שלנו, עד שהטבע האלוהי שלנו מגולם במי שאנחנו, באופן המגשים גן עדן עלי אדמות.