גישת האדם כמכלול
נקודת המוצא לגישת האדם כמכלול נעוצה בהכרה כי כבני אדם אנחנו לא נגמרים בגוף הפיסי.
כלומר, האדם מורכב לא רק מגוף, נפש, רצונות, רגשות, מחשבות, מעשים, אינסטינקטים, מאוויים, חשקים, יצרים, זיכרונות, אמונות, תפישות, חלומות, התנסויות, חוויות ועוד… אלא גם מתודעה, השראה ורוח מופשטת. כל אלו ועוד, מהווים ערוצי ביטוי מרובי פנים ורבדים, המתפקדים כשכבות של העצמי האנושי.
היכולת לטפל לא רק בחלק אחד, אלא במכלול ממנו מורכב האדם, מהרמה העליונה ועד הרמה הגשמית, מהווה את המפתח ליצירת תהליכי טרנספורמציה שלמים ומלאים.
על פי גישת האדם כמכלול, מתקיימת ההכרה כי האדם, אינו מוחלט או קבוע, אלא מהווה מהות דינאמית, שיכולה להשתנות ולהתפתח כאשר אין על ההתפתחות תקרת זכוכית ולכן, ניתן לעצב את כוחות היסוד של הנפש, כך שיגבו את התודעה ויחברו אותה למודעות ולסגנון חיים באופן שלם, מלא ונטול פערים.
כלומר, האדם מורכב לא רק מגוף, נפש, רצונות, רגשות, מחשבות, מעשים, אינסטינקטים, מאוויים, חשקים, יצרים, זיכרונות, אמונות, תפישות, חלומות, התנסויות, חוויות ועוד… אלא גם מתודעה, השראה ורוח מופשטת. כל אלו ועוד, מהווים ערוצי ביטוי מרובי פנים ורבדים, המתפקדים כשכבות של העצמי האנושי.
היכולת לטפל לא רק בחלק אחד, אלא במכלול ממנו מורכב האדם, מהרמה העליונה ועד הרמה הגשמית, מהווה את המפתח ליצירת תהליכי טרנספורמציה שלמים ומלאים.
על פי גישת האדם כמכלול, מתקיימת ההכרה כי האדם, אינו מוחלט או קבוע, אלא מהווה מהות דינאמית, שיכולה להשתנות ולהתפתח כאשר אין על ההתפתחות תקרת זכוכית ולכן, ניתן לעצב את כוחות היסוד של הנפש, כך שיגבו את התודעה ויחברו אותה למודעות ולסגנון חיים באופן שלם, מלא ונטול פערים.
