השבוע המרכז הלימודי שלנו בפגרת קיץ ואנחנו בחופשה ביוון, שתוכננה זמן רב מראש. יצא כך שאנחנו כאן כשבארץ ישנה שביתה כל כך חשובה והפגנות של ציבור ער, ערכי, נחוש ושפוי, שמנקודת המבט שלי מייצג את הצד המואר של האומה הישראלית ואת ההיתכנות לעתיד טוב יותר.

אני יושבת במרפסת ומתבוננת על האקרופוליס שהמראה שלו מעורר בי התפעמות ודמעות של כמיהה והתרגשות, על כל מה שהוא מייצג כפוטנציאל המיטבי של החברה האנושית שיש בו תקווה ונאורות, אחווה ושגשוג.

אני חושבת על הנטייה של הרוח האנושית לדעוך ולהתפוגג בתוך מסע החיים הגשמי, בזליגה איטית שבה צעד ועוד צעד מובילים לאובדן דרך, שכחה, בורות, פחד, ניכור, סבל והתרחקות מקיום שיש בו חכמה, צמיחה ורווחה.

חושבת על כך שבכל חברה חפצת חיים חשוב לטפח אליטה, שכבה של אנשים שמייצגים את הפוטנציאל האנושי הגבוה, את הנאורות, הקידמה, הערכים והתבונה של הרוח האנושית. אנשים שהם חוקרים וסקרנים, מביאים קידמה וחדשנות, הופכים ידע לחכמה ולהלכות אדם ופורשים גשר זמין בין רוח לחומר ובין עילאיות לגשמיות.

האקרופוליס באתונה הוא נקודת מפתח בהיסטוריה האנושית וביכולת של האנושות לטפח תשתיות חברתיות והבניות תרבותיות שהן מצע לשגשוג וצמיחה.

לכן החלטנו לעלות אל האקרופוליס ולעשות שם מדיטציה אקטיבית, שבה אנחנו מכוונים להעצים את כל מה שהמקום הזה מייצג כסמל אוניברסלי של חברת מופת.

האקרופוליס מציג אדריכלות נצחית ומעוררת השראה, כשהפרתנון המצוי שם, תוכנן ביחס הזהב שמייצג חוקיות אוניברסלית-קוסמית שהיא טביעת האצבע האלוהית הטמונה בכל הקיום כולו.

בבניית המבנה המרשים הזה השתמשו כבר אז ובטכניקות אופטיות מתקדמות ועמודיו (דורי, איוני, קורינתי) שימשו השראה לבנייני ממשל, אוניברסיטאות ומוזיאונים בכל העולם.

המרחב הזה היווה מצע עשיר לפילוסופיה ואמנות וסביב האקרופוליס נולדו רעיונות פילוסופיים, שיח ביקורתי ודרמה יוונית. תיאטרון דיוניסוס הסמוך היה המקום בו התפתחו הטרגדיה והקומדיה המערבית.

המרכז הזה היווה את הגשר החי לרנסנס ונאורות וחכמי אירופה ראו בו מקור השראה לחיבור בין יופי, מדע וחירות המחשבה, והחזירו את ערכי יוון לחיים החדשים.

מאז 1987 האקרופוליס מוכרז ע״י אונסק״ו כאתר מורשת של כלל האנושות ועבודות שימור מתבצעות עד היום כדי להבטיח שימשיך להוות גשר חי בין עבר להווה.

כשעלינו לאקרופוליס לא ניתן היה להתעלם משכבות של זמן ותודעה שהיו מרובדות בו ועוררו בי המון תקווה לימים בהם הרוח האנושית תנסוק שוב לגבהים לצד עצב על הנפילה התודעתית בה אנו מצויים כיום כציביליזציה.

מחד, המוני תיירים ששקועים בצילומי סלפי בבליל של שפות וערוצי תודעה שרובם כלל אינם מכילים את המשמעות התודעתית והערכית של המקום, ומאידך, מבין קפלי הזמן ראיתי את העבר כמצע תרבותי שנוכח וקיים אם רק נסכים לחזור ולאמץ אותו ולנבוע ממנו אל עתיד חדש.

מבין קפלי הזמן, ראיתי אנשים מתנהלים בשלווה עמוקה, משוחחים ביניהם תוך כדי הליכה מתונה, עיניהם קורנות בתבונה סקרנית, באהבת האדם והקוסמוס, הם חיים ביצירתיות שופעת שיש בה חיבור הרמוני בין עומק נפשי ותודעתי לכבוד אדיר לחומר, לגוף ולגשמיות והתייחסות אליהם כאל ערוצי ביטוי שבאמצעותם ניתן להנכיח עילאיות בגשמיות.

המסע הזה אל עומקי העבר תוך כדי שהות בזמן ההווה, העצים מאוד את הדגימה של הפער שבין התודעה העכשווית לבין זו שהתקיימה במקום בעבר ובמדיטציה האקטיבית יצרנו כוונה להגביר ולהעצים את התשתיות המפוארות הללו ולגשר אותן אל ימינו אנו.

האקרופוליס הוא לא רק אתר יווני, הוא גם מפתח להבנת זהותנו המשותפת כאנושות, תזכורת שידע, תבוניות, שאיפה להרמוניה ויופי, חירות, קידמה, שוויון זכויות וחדשנות – הם אבני יסוד של התרבות האנושית כולה והם המפתח לעתיד בר קיימא.

מחשבותיי התמקדו בנושא של דמוקרטיה וחירות, זאת מכיוון שאתונה במאה ה־5 לפנה״ס הציגה מודל חדש שבו אזרחים משתתפים בהחלטות. רעיון זה חלחל לרומא, לרנסנס ולבסוף למדינות מודרניות.

לא פעם כתבתי שהדמוקרטיה מייצגת עולם של בחירה חופשית וכי הדמוקרטיה דורשת חניכה וחינוך ומוכנות להכשיר את הציבור להשתתף בהליך הדמוקרטי מתוך נפש תבונית וחיבור לערכים.

אם הציבור אינו בשל לדמוקרטיה או אינו מותאם להכיל את העוצמה שהיא שמה בידיים של הציבור לעצב מציאות ואת הזכות להשפיע מתוך אחריות ובגרות – הדבר יוביל לכך שהדמוקרטיה תחרב ותיהרס בידי ציבור בור שימליך פוליטיקאים גרועים, שיעצימו עוד ועוד בורות וקיטוב עד לקריסת הדמוקרטיה באמצעות שימוש בכלי הדמוקרטיה לרעה.

נשמע לכם מוכר?

זה המצב שאנחנו רואים בישראל ובארה״ב ובמקומות נוספים בעולם, מצב שהוא תוצר של קבלה כמובנת מאליה את המורשת האוניברסלית שהגיעה אלינו בירושה מחכמי העבר.

במהלך הסיור התמקדתי בדמותה של אתנה אלת החכמה, שציור שלה פגשתי בעבר בביקור שלנו במוזיאון אופיצי שבפירנצה.

אם בפירנצה פגשתי דימוי וויזואלי בדמות יצירת אמנות מרהיבה ומרגשת, אז באקרופוליס פגשתי את הביטוי האנרגטי והרוחני שלה.

רוחה של אתנה שרתה על כל מרחב האקרופוליס ובמדיטציה האקטיבית העצמנו את הרוח הזו ואת האינטליגנציה התבונית הטמונה בה ומייצגת הבטחה לעתיד האנושות.

אתנה, אלת החכמה, האסטרטגיה והיצירה, מגלמת ארכיטיפ עמוק של נשיות תודעתית-יוצרת.

לידתה מראשו של זאוס על פי הסיפור המיתולוגי, מייצגת לידה מתוך תודעה ולא מתוך רחם ומבטאת מהלך אבולוציוני שבו האנרגיה הנקבית האוניברסלית אינה מוגבלת עוד לתפקודי גוף וחומר, אלא נולדת מתוך תבונה צלולה ויכולת פעולה מודעת.

אתנה אינה לוחמת אימפולסיבית, אלא זו הפועלת בחכמה ובחזון, המשלבת בין צדק, מוסר ויכולת ליצור מציאות חדשה בשילוב שבין תוקף למאור פנים.

בכך היא מהדהדת את התנועה מעידן זכרי אימפולסיבי ייצרי וכוחני, הנשען על כובד, מחזוריות וקארמה, אל מה שאני קוראת לו בכתביי ״העידן ההיוני״, הפותח בפני האנושות מרחב חדש של תודעה חדשה, חירות, יצירה וגילוי עצמי.

אתנה ייצגה את הצד המתוכנן והחכם של המלחמה – בניגוד לארס, שייצג את האלימות הכאוטית. ואנחנו רואים בתקופה הזו את הקוטב שמייצג ארס, של אובדן העצמי בניסיון להגן על העצמי, אל מול הקוטב הכל כך נדרש של דיפלומטיה ככלי בידי האסטרטגיה, ויצירת הסכמים וחיבורים בין עמים על בסיס משותף במקום כיבוש אלים שאיננו משיג דבר.

אתנה עבורי היא סמל לאנרגיה נקבית הטמונה בכולנו: איכות מכילה וחכמה, תבונית ואמפתית, שמזמינה את האנושות להתעורר, להיזכר במקור היותנו ולהיוולד מחדש מתוך שערי התודעה הנפתחים ומובילים למציאות חדשה.

זוהי מציאות שבה בני האדם פועלים מתוך הכרה ערה ופתוחה, חוסן תודעתי ורגשי וערכים, שמחברים בין אוריינטציה קוסמית לבין חכמה מעשית והלכות ואדם.

על פני מניפת שלל הפוטנציאלים העתידיים, מצויה מציאות שבה עולם ארץ והתרבות האנושית מתנהלים על בסיס תשתית שיש בה חכמה, צדק ושלום שנובעים לא מתוך מאבק הישרדותי אלא מתוך יצירה משותפת והרמונית עם מכלול החיים כולו ורשת הקשרים החיים האוניברסלית שכולם מכירים בהיותם חלק ממנה.