היי חברים יקרים.

אני רוצה לשתף אתכם במחשבות וברגשות שלי לגבי המציאות הפוליטית – חברתית בישראל והקשר ההדוק שלה לזוועות שמתרחשות בעזה.

ראשית, אומר שהלב שלי עצוב, קרוע וכואב על הסבל הבלתי נתפש, שהחל בשביעי באוקטובר בנרצחים המעונים והחטופים, וממשיך יום אחר יום במלחמה עקובה מדם, בחללים רבים, בהלומי הקרב, ובזוועות שישראל מחוללת בעזה בזמן ההווה הנתון.

ים של סבל בל יתואר, אימה, כאב ואובדן צלם אנוש, במעגל סגור ונורא של תוקף ומותקף, מענה ומעוּנה – מעגל סגור שבבסיס שלו תודעה ממוסכת, מעוותת ועיוורון רוחני וערכי עמוק.

פונדמנטליזם (חילוני או דתי) שמרני ומבוצר, הוא מתכון לסבל, דיכוי, כאב ופגיעה באנשים, בכל מקום שבו הוא מתקיים.

זוהי דבקות פנאטית ברעיונות ובאמונות, שמקדשים את הטפל ומזלזלים בעיקר – מה שמוביל לסבבים על גבי סבבים של כילוי והרג, במחול שדים של כוחות הרואים עצמם מנוגדים זה לזה, אך בפועל הם רק מגבירים זה את זה כי הם דומים זה לזה:

בורות, שנאה, פירוד, ניכור, היעדר אמפתיה, בלעדיות על תפישות רוחניות, הדרה, אלימות, קיבעון תודעתי, תקרת זכוכית מנטלית והקפדה על העברה בין-דורית של כל אלה, כדי לשמר אותם ולהנציח אותם אל הדורות הבאים.

אך זהו לא הטבע העצמי של בני האדם.

בין גן-עדן שמיימי לגיהנום עלי אדמות

אני יודעת כי תפישות שונות גורסות כי ״יצר האדם רע מנעוריו״ ומדברות על ״החטא הקדמון״ ועל כך ש-״אדם לאדם זאב״.

אך התפישות הללו הן חלק מהקיבעון המנטלי והמיסוך התודעתי, שמובילים לכך שאנחנו כאנושות מגשימים פעם אחר פעם את התפישות הללו, ולא מסכימים לצאת למסע לגילוי עצמי, שיחזיר אותנו למקור היותנו ולטבע העצמי שלנו – טבע עצמי שיש בו אמפתיה, סקרנות, פתיחות ורצון מתמיד לצמוח ולהתחדש, מתוך הפריה הדדית בין שונים ומגוונים, שמעודדים את ההטרוגניות הזו מכיוון שהיא המפתח לשגשוג, לצמיחה ולאבולוציה.

(קוראים יקרים – כתבתי כאן משפט ארוך ומורכב שיכול להיחוות כמאמץ מנטלי. כדי להכיל מציאות מרובדת ומורכבת נדרש לאמן את המוח להכיל מסרים ומשפטים מורכבים, והדבר דורש אימון).

אנחנו חיים בעולם שהוא גן עדן, אך אנו מגשימים בתוכו, פעם אחר פעם, גיהינום, מכיוון שאנחנו מאדירים רעיונות מסולפים ואמונות מיושנות ומעוותות, ושוכחים שהעיקר הוא להיות בני אדם ולהכיר בכך שכולנו מאותו המקור, גם אם אנחנו שונים זה מזה.

רוחניות אמיתית לא מצויה בלאומנות וקנאות דתית או רעיונית. רוחניות אמיתית, טמונה ביכולת להיות אמפתים, להכיל ערכים אוניברסלים, להיות תבוניים ופתוחים מחשבתית, להסכים להתחדש, ללמוד ולפוגג תקרות זכוכית של מסורות, אמונות ודעות, להיות כנים, ישרים והוגנים, ולחתור לדיאלוג ולשיתופי פעולה שיש בהם כבוד הדדי ושאיפה להגיע לנקודת איזון, בחיבור לערכים שהם מעל לכל אג׳נדה, דוקטרינה, אמונה או דת.

ואת זה, פעם אחר פעם, איננו משכילים לעשות.

הכל מתחיל בתודעה

לא פעם כתבתי שהכל מתחיל בתודעה – ואת זה מבינים היטב פוליטיקאים מושחתים, תאבי כוח ושררה ובעלי הון, שכל מעייניהם הוא לצבור עוד כוח והון, מבלי לטרוח ולהתבונן על השלכות המהלכים הגלובליים שהם יוצרים.

אולם הפוליטיקאים ונציגי הציבור, מהווים השתקפות של דמותנו הציבורית, המציגה לנו את הקריסה הערכית והתודעתית, ואת ההידרדרות המוסרית.

המציאות האיומה בישראל, והמציאות המחרידה בעזה – הן תוצר של השחתה תודעתית וזיהום מוסרי של שנים.

על החינוך מגיל אפס לשנאת יהודים אין לי מה להוסיף – כי מי שמטפח שאהידים – מזמין עתיד של מלחמה, מוות, שנאה, נקמה ומעגל דמים.

אך מה עם החינוך בישראל?

מה עם הדור שגדל כאן וספג רעיונות ואמונות שהם תוצר של מערכת פוליטית מעורבבת בשדולה דתית לאומנית?

אנחנו חיים בחברה, שעברה לאורך הדורות השחתה תודעתית ורמיסה של חשיבה מורכבת, אוניברסלית, ליברלית ודמוקרטית, עד למצב בו אנו מצויים היום, שמשקף שבר חברתי וקריסה תודעתית עמוקה, שרבים כלל אינם ערים אליה.

עיוורון רוחני ומוסרי הופך את העיוור לבלתי מודע לעיוורונו – ולכן עיוורון שכזה, הוא מסוכן מאוד, מכיוון שהוא מתפשט כרעל בלתי נראה והופך לנורמה, שבה הרוב רגילים לחיות בחשיכה ואפלה רוחנית, תודעתית ומוסרית ובטוחים שזו המציאות המוחלטת והבלעדית.

אנחנו חיים במציאות שהיא תוצר של הנדוס תודעה מתמשך על ידי קבוצות קיצוניות, שמרניות, משיחיות וקנאיות, שהבינו שכדי לכבוש את המציאות בישראל, נדרש לכבוש את התודעה ולעשות זאת בקור רוח, באורך רוח ובמהלך סבלני המתבסס על פני שנים.

מכיוון שכסף קונה מציאות – הושקע כסף רב בעיצוב התודעה של הדורות שגדלו במציאות כאן בישראל, כדי להרחיק אותם בהדרגה מהחזון האוניברסלי – דמוקרטי – ליברלי, להסיט אותם לכיוון הלאומני-שמרני ולעצב את התודעה שלהם מגיל צעיר ברוח הרצויה והמתאימה למימוש החזון האמוני-משיחי הזה.

המהלך הזה לווה בכיבוש מדורג של אמצעי התקשורת – כך שהמציאות שהם מתווכים ומשקפים היא במקרה הטוב חסרה ורדודה, ובמקרה הגרוע משמשת כשופר תעמולה.

בהקשר הזה אני ממליצה לקרוא את טור הדעה של יוענה גונן – השתיקה המוסרית ביותר בעולם, שמבקר את התקשורת הישראלית המיינסטרימית שנוקטת בסיקור מוטה, או גרוע מכך – היעדר סיקור, של המלחמה בעזה.

פני הדור

במשך השנים גדלו כאן דורות שספגו השפעה רעילה מכיוונים רבים, ללא כל מערכות איזונים ובלמים.

דורות שהתרגלו לחשוב חשיבה מקוטבת ושטוחה, ולפלג את המציאות באופן הזה לטובים ולרעים, בעדנו ונגדנו.

דורות שהזהות שלהם מבוססת על אמוניות רדודה ותפישת אלוהות ילדותית-אינפנטילית, השעונה על עולם דימויים שבינו לבין הבנה של הטבע הקוונטי והאוניברסלי של מושג האלוהות המרחק הוא רב.

דור שהזהות שלו מוגדרת על ידי לאומנות במסווה של פטריוטיות, שאין לו כלים לבוחן מציאות וליצירת אומדן עצמי מוסרי.

דור שתפישת העולם שלו מעוצבת על ידי כלי תקשורת שמתווכים את המציאות באופן מגמתי וחסר.

דור שפופוליזם עבורו הוא כלי לגיטימי לכל דבר ואין בו את הענווה להכיר בכך, שאינו יודע את מה שאינו יודע.

דור שמנותק מחכמת העבר – זה הקרוב, שהתקיים כאן לפני כמה עשרות שנים,  מכיוון שכל מה שהוא מכיר זו את המציאות המוכתבת, המשווקת והמעוצבת על ידי כוחות פוליטיים, כלכליים וחברתיים שמקטבים את הכל כלפי כיוון שמרני – לאומי – אמוני.

כוחות שמכתיבים נורמה חדשה של ערלות לב. אטימות, שחיתות והיעדר אמפתיה.

הציבור בישראל היום

כיום, הציבור בישראל מורדם, מוחלש, ממוסך, קהה חושים, מותש ועייף.

רבים שניסו להשמיע את קולם ולמחות, לצאת לרחובות, לנסות להשפיע ולשנות, נסוגו אל הבועות המנותקות ואל חיי היומיום וזאת מן הטעם הפשוט שכאשר שלטון מתעלם ממחאות ויוצר דה- לגיטימציה שלהן, הוא למעשה מכתיב כללי משחק חדשים שבהם הציבור מבין שאין לו כוח להשפיע ובאיזשהו שלב חדל מלנסות.

ציוץ של ג'וש בריינר בפלטפורמת X

ההשתקה באה לכדי ביטוי בגישה כלפי הפגנות המחאה לשחרור החטופים (אתם מכילים את הפרדוקס שבו ערבות של מדינה כלפי אזרחיה, הופכת בכלל לנושא שיש עליו ויכוח ודיון …?) וממשיכה בהתעלמות מהזוועות שישראל יוצרת ביודעין בעזה ומושתקות כאן בישראל.

זהו מנגנון של מיסוך עצמי, כשכלי התקשורת המרכזיים שותפים לו ובוגדים בתפקידם, והציבור משתף פעולה כי הוא שטוף מוח, מנותק, או לחלופין מודע לדברים אך לא מסוגל להכיל את המראות הקשים שמעוררים חוסר נוחות וכאב.

זוועות מתרחשות כשאנשים מנתקים את רכיב האמפתיה שהוא המנגנון הנפשי שמאפשר לנו להיות בני אדם.

על מנת להישאר בני אדם, חלק מהאחריות שלנו הוא לוודא היטב, שאנחנו יודעים מה קורה.

אנחנו מוכרחים להסכים להסתכל לאמת בעיניים גם אם זה לא נעים או כואב.

לנקוט עמדה ופעולה ולסרב להיות הציבור המוחלש, המושתק, המפוחד והפסיבי.

אז מה עושים?

אנחנו שונים זה מזה.

אנחנו מגוונים.

כל אחד מאיתנו יכול לנקוט עמדה ופעולה בדרכו שלו.

אך כשכולנו נעשה זאת ביחד, בו זמנית, משהו במציאות יתחיל להשתנות ולנוע לכיוון שונה.

בעולם מרובה השפעות, שניזון מבליל של רעיונות ודימויים המשודרים אלינו ללא הרף, חשוב שנבין שלא הכל נתון לדיון או פתוח לוויכוחים – ערכים אוניברסליים אינם פתוחים לדיון!

וכשערכים שכאלה מופרים – אל לנו לשתוק או לשבת על הגדר.

כפי שחזיתי במאמר בשם זה – ״איבדנו את עצמנו, בדרך להגן על עצמנו״.

צעד ועוד צעד – עיגלנו פינות בנושאים מוסריים עד שכיבינו את המצפן הערכי ואיבדנו את הדרך.

הבחירה שלי לאורך השנים וגם כעת, היא להביא ולסלול דרך חדשה.

להביא רעיונות והשראה שמהווים חלופה להינדוס התודעה המתמשך וגם להפיץ ולשתף ידע מתקדם וחדשני. להכשיר אנשים לרוחניות חדשה ובלתי מתנצלת – לרכוש כלים ומיומנויות לחוסן תודעתי ורגשי בעולם המשתנה לנגד עינינו ודורש מאיתנו לצמוח אל מעבר לקיטוב והמיסוך, לרכוש כישורים ומיומנויות הדרושים לאדם של העת החדשה, שלצערי אינם נלמדים במוסדות החינוך השונים, כלימודי חובה המקנים אוריינות תודעתית, דיגיטלית ונפשית.

הכל מתחיל בתודעה.

ועד שהתודעה כאן לא תתעורר, תשתנה ותאפשר פרספקטיבה חדשה ואמצעים חדשים – לא נראה שינוי במציאות.

אז המשימה היא לצבור מסה קריטית של אנשים שהתעוררו ורוכשים את הכלים והמיומנויות לחולל כאן מציאות חדשה – ולעשות זאת מתוך ההבנה שהחוקיות הקוסמית השזורה בקיום כולו וגם בעולמנו, היא שלכל תנועה, תמיד תהיה תנועה שכנגד, ולכן החוקיות האוניברסלית תומכת בתקופה הזו את כל מי ומה שמהווים את הכוח הבולם והמרסן את המגמות הקיצוניות שאנו חיים בתוכן.

הבוחרים באוניברסליות, ערכי אדם, פתיחות, אמפתיה, ליברליות, חדשנות, יושרה, קידמה, דמוקרטיה, תבונה, חריצות ואהבת האדם – הם אלו שהכוחות האוניברסליים מחזקים כעת, כתנועת-הנגד שתאפשר לאפלה להתפוגג לטובת רנסאנס.

מסר לקוראים שאינם ישראלים

לאלו שאינם ישראלים וקוראים את דבריי – זכרו בבקשה כי הישראלים אינם כולם ממשלת ישראל.

המנעו מאנטישמיות, רידוד של השיח והעמיקו להבנת הקונפליקט המורכב כאן בישראל בין פלסטינים ליהודים, הימנעו משנאת-חינם מכלילה, העמיקו בהבנת מהותו המפלצתית של החמאס ואירועי הזוועה של השביעי באוקטובר.

לימדו מהו איסלאם ג׳יהאדיסטי קיצוני, ועד כמה הוא מנוגד לערכים דמוקרטיים אלמנטריים או לחשיבה נאורה מכילה ובלתי אלימה.

אל תשליכו על המזרח התיכון את תחושות האשמה הקולקטיביות הקשורות לעבר קולוניאליסטי או לסכסוכים המוכרים לכם מאזורים אחרים בעולם – כי זה לא אותו הדבר.

בידקו את ההקשר שבתוכו תהליכים מתרחשים, העמיקו בהבנת הכוחות הפועלים כאן במזרח התיכון, הכירו בסבל של אדם באשר הוא אדם.

שילחו אמפתיה לכל מי שפועל בשירות של שלום, אחווה, אוניברסליות וקידמה ללא קשר לדת, לאום, גזע, מין או כל מגדר מפריד ומבדל.   

שלכם באהבה ורצון,

לוהאריה