לנה מימן
מעצבת גרפית ראשית
יוצרת דיגיטלית ואחראית על תרגום ויזואלי, עיצוב והפקת תוצרים עבור המחלקות השונות, עושה קסמים עם מחוללי בינה מלאכותית ובעלת תואר שני באומנות המדיה
קיץ או חורף? אביב וסתיו.
תה או קפה? גם וגם, אם כי יש לי קיבולת ממש קטנה לקפה, ואני מאוד אוהבת תה ויש לי כל מיני סוגים.
מה אנחנו לא יודעים עליך? אין לי אף פריט ירוק בארון.
מה תיקחי לחופשה בקאריביים? את הטלפון – בגלל המצלמה והחיבור להכל, ומשקפיים.
מה הטעם לחיים? ביטוי של מהות ומשמעות באמצעים ויזואליים שונים, חיבור להרמוניה, חיבורים עם אנשים.
ספרי לנו על עצמך?
הגעתי לארץ בגיל 13 מברית המועצות, גרתי 10 שנים בכפר סבא ואז עברנו לתל אביב. אני מגיל אפס אהבתי לצייר, ובכל רגע פנוי הייתי עם עיפרון ביד. בכיתה ג' קנו לי מצלמה ליומולדת, ובגיל יותר מאוחר התחלתי גם לצלם. אני אוהבת שפות, ברוסיה למדתי בבית ספר עם העמקה של אנגלית, ובהמשך על הבסיס הזה למדתי צרפתית וגרמנית.
עשיתי בארץ תואר ראשון במדיה דיגיטלית, זה תחום מאוד רחב, שמתכלל צילום, פיתוח, קולנוע, עיצוב ועוד. אחר כך עברתי לברלין. גרתי שם שנה ואחרי לימודי גרמנית ומבחנים התקבלתי ללימודים בשטוטגרט במסגרת אירופאית של לימודי אמנות, אז עברתי לשם ועשיתי תואר שני. אחרי שנתיים וחצי בגרמניה מיציתי וחזרתי לארץ.
תמיד היתה לי זיקה לרוחניות, התעניינתי באסטרולוגיה ובתורות רוחניות, וקראתי חומרים על תקשורים וגלגולי נשמות. התקופה של החזרה לתל אביב היתה תקופה של חיפוש. היתה לי עבודה טובה בעיצוב גרפי כשכירה, אבל העבודה שלי לא סיפקה אותי, הרגשתי אומללה ושקלתי לעזוב את התחום. במקרה קפץ לי בפייסבוק פוסט של מישהו עם לינק לאתר של מרכז לוהאריה. הנושא היה שנת 2012 והשינוי הגדול שעתיד לקרות בה, זה היה נושא שהרבה דיברו עליו באותה תקופה. לחצתי על הלינק, וממש נשאבתי פנימה. המידע היה מרתק, התחלתי לקרוא מאמר אחרי מאמר, ימים ולילות. חצי מזה לא הבנתי כי זה היה בשפה מורכבת, אבל זה תפס אותי והיה כל כך מעניין שפשוט שתיתי את זה.
אחרי תקופה קפצה לי בפייסבוק מודעה על קבוצת לימוד של מודול 1 שנפתחת בתל אביב, בהתחלה לא התחברתי ומסמסתי את זה, אבל בפעם השניה שהמודעה קפצה זה גרם לי לחשוב שוב. גיליתי שמפגש המבוא עומד להיות חמש דקות הליכה מהבית שלי אז אמרתי נו טוב, נלך לראות. כשהגעתי למפגש הרגשתי שהכל התחבר, ונשארתי.
באחד המפגשים הראשונים אמרתי שאני מעצבת גרפית ושאם צריך לעצב משהו עבור המרכז בשמחה אעשה את זה. במקביל כשהעמקתי לתוך התכנים עלו לי כל הזמן דימויים ויזואליים, נדלקתי על זה והעליתי אינטרפרטציות ויזואליות בקבוצת הפייסבוק של הקהילה. אנשים עפו על זה וככה ראו והכירו אותי. לקראת מסיבת פורים 2012 שבה אסף תקלט בפעם הראשונה, ביקשו ממני להכין כרזה, וזה היה הפרויקט הראשון שבו בהדרגה נכנסתי לתוך העשייה בצוות העיצוב.
היום אני גרה בתל אביב ועובדת כמעצבת הראשית של המרכז. אני לוקחת את התודעה והרעיוניות ומתרגמת אותם לתוצרים ויזואליים, שזה אומר מצגות, ספרים, וכל דבר ויזואלי שנדרש. מה שאני עושה זה לא ממש עיצוב גרפי קלאסי, אלא יותר תרגום ויזואלי – שבו לצד העיצוב הגרפי אני עושה שימוש בצילום ובבינה מלאכותית כדי ליצור המחשות ודימויים. בנוסף אני גם מטפלת, בעיקר בדוברי אנגלית ורוסית.
פונים אליך כשצריכים… מצגת, עיצוב, כרזה, מדבקה, באנר, תמונה, דימוי מג'ונרנט.
אילו תחומים בא לך לפתח בהמשך?
עוד להעמיק בשימוש בבינה מלאכותית. לצייר, לצלם, בעיצוב תמיד יש משהו חדש ללמוד.
בעולם אוטופי מה את עושה כל היום?
יוצרת. חיה בסביבה הרמונית שיש בה הרבה השראה ותוכן ליצור, ופשוט יוצרת בכלים מגוונים – החל מציור ועד בינה מלאכותית. וגם מלמדת, נפגשת עם אנשים מכל העולם, ומדברת איתם בכל השפות שאני יודעת – כי בעולם אוטופי אני יודעת עוד מלא שפות.
אם הייתי צריכ.ה לתאר את ״מרכז לוהאריה״ בשני משפטים מה היית אומר.ת?
מרכז לוהאריה זה בית, עוגן ומרחב שתמיד מקבל אותי כמו שאני ונותן נחמה גם ברגעים הכי מורכבים ומבלבלים של החיים.
החברים במרכז איכשהו תמיד, אבל תמיד משקפים לי יותר אהבה ממה שאני מסוגלת לתת לעצמי.
וכמובן זה מרחב יצירה והשראה עם אנשים הכי אהובים, מצחיקים וייחודיים שפגשתי אי פעם.
הרנסנס זה כאן 🙂
לנה מימן
מעצבת גרפית ראשית
קיץ או חורף? אביב וסתיו.
תה או קפה? גם וגם, אם כי יש לי קיבולת ממש קטנה לקפה, ואני מאוד אוהבת תה ויש לי כל מיני סוגים.
מה אנחנו לא יודעים עליך? אין לי אף פריט ירוק בארון.
מה תיקחי לחופשה בקאריביים? את הטלפון – בגלל המצלמה והחיבור להכל, ומשקפיים.
מה הטעם לחיים? ביטוי של מהות ומשמעות באמצעים ויזואליים שונים, חיבור להרמוניה, חיבורים עם אנשים.
ספרי לנו על עצמך?
הגעתי לארץ בגיל 13 מברית המועצות, גרתי 10 שנים בכפר סבא ואז עברנו לתל אביב. אני מגיל אפס אהבתי לצייר, ובכל רגע פנוי הייתי עם עיפרון ביד. בכיתה ג' קנו לי מצלמה ליומולדת, ובגיל יותר מאוחר התחלתי גם לצלם. אני אוהבת שפות, ברוסיה למדתי בבית ספר עם העמקה של אנגלית, ובהמשך על הבסיס הזה למדתי צרפתית וגרמנית.
עשיתי בארץ תואר ראשון במדיה דיגיטלית, זה תחום מאוד רחב, שמתכלל צילום, פיתוח, קולנוע, עיצוב ועוד. אחר כך עברתי לברלין. גרתי שם שנה ואחרי לימודי גרמנית ומבחנים התקבלתי ללימודים בשטוטגרט במסגרת אירופאית של לימודי אמנות, אז עברתי לשם ועשיתי תואר שני. אחרי שנתיים וחצי בגרמניה מיציתי וחזרתי לארץ.
תמיד היתה לי זיקה לרוחניות, התעניינתי באסטרולוגיה ובתורות רוחניות, וקראתי חומרים על תקשורים וגלגולי נשמות. התקופה של החזרה לתל אביב היתה תקופה של חיפוש. היתה לי עבודה טובה בעיצוב גרפי כשכירה, אבל העבודה שלי לא סיפקה אותי, הרגשתי אומללה ושקלתי לעזוב את התחום. במקרה קפץ לי בפייסבוק פוסט של מישהו עם לינק לאתר של מרכז לוהאריה. הנושא היה שנת 2012 והשינוי הגדול שעתיד לקרות בה, זה היה נושא שהרבה דיברו עליו באותה תקופה. לחצתי על הלינק, וממש נשאבתי פנימה. המידע היה מרתק, התחלתי לקרוא מאמר אחרי מאמר, ימים ולילות. חצי מזה לא הבנתי כי זה היה בשפה מורכבת, אבל זה תפס אותי והיה כל כך מעניין שפשוט שתיתי את זה.
אחרי תקופה קפצה לי בפייסבוק מודעה על קבוצת לימוד של מודול 1 שנפתחת בתל אביב, בהתחלה לא התחברתי ומסמסתי את זה, אבל בפעם השניה שהמודעה קפצה זה גרם לי לחשוב שוב. גיליתי שמפגש המבוא עומד להיות חמש דקות הליכה מהבית שלי אז אמרתי נו טוב, נלך לראות. כשהגעתי למפגש הרגשתי שהכל התחבר, ונשארתי.
באחד המפגשים הראשונים אמרתי שאני מעצבת גרפית ושאם צריך לעצב משהו עבור המרכז בשמחה אעשה את זה. במקביל כשהעמקתי לתוך התכנים עלו לי כל הזמן דימויים ויזואליים, נדלקתי על זה והעליתי אינטרפרטציות ויזואליות בקבוצת הפייסבוק של הקהילה. אנשים עפו על זה וככה ראו והכירו אותי. לקראת מסיבת פורים 2012 שבה אסף תקלט בפעם הראשונה, ביקשו ממני להכין כרזה, וזה היה הפרויקט הראשון שבו בהדרגה נכנסתי לתוך העשייה בצוות העיצוב.
היום אני גרה בתל אביב ועובדת כמעצבת הראשית של המרכז. אני לוקחת את התודעה והרעיוניות ומתרגמת אותם לתוצרים ויזואליים, שזה אומר מצגות, ספרים, וכל דבר ויזואלי שנדרש. מה שאני עושה זה לא ממש עיצוב גרפי קלאסי, אלא יותר תרגום ויזואלי – שבו לצד העיצוב הגרפי אני עושה שימוש בצילום ובבינה מלאכותית כדי ליצור המחשות ודימויים. בנוסף אני גם מטפלת, בעיקר בדוברי אנגלית ורוסית.
פונים אליך כשצריכים… מצגת, עיצוב, כרזה, מדבקה, באנר, תמונה, דימוי מג'ונרנט.
אילו תחומים בא לך לפתח בהמשך?
עוד להעמיק בשימוש בבינה מלאכותית. לצייר, לצלם, בעיצוב תמיד יש משהו חדש ללמוד.
בעולם אוטופי מה את עושה כל היום?
יוצרת. חיה בסביבה הרמונית שיש בה הרבה השראה ותוכן ליצור, ופשוט יוצרת בכלים מגוונים – החל מציור ועד בינה מלאכותית. וגם מלמדת, נפגשת עם אנשים מכל העולם, ומדברת איתם בכל השפות שאני יודעת – כי בעולם אוטופי אני יודעת עוד מלא שפות.
אם הייתי צריכ.ה לתאר את ״מרכז לוהאריה״ בשני משפטים מה היית אומר.ת?
מרכז לוהאריה זה בית, עוגן ומרחב שתמיד מקבל אותי כמו שאני ונותן נחמה גם ברגעים הכי מורכבים ומבלבלים של החיים.
החברים במרכז איכשהו תמיד, אבל תמיד משקפים לי יותר אהבה ממה שאני מסוגלת לתת לעצמי.
וכמובן זה מרחב יצירה והשראה עם אנשים הכי אהובים, מצחיקים וייחודיים שפגשתי אי פעם.
הרנסנס זה כאן 🙂
לנה מימן
מעצבת גרפית ראשית
יוצרת דיגיטלית ואחראית על תרגום ויזואלי, עיצוב והפקת תוצרים עבור המחלקות השונות, עושה קסמים עם מחוללי בינה מלאכותית ובעלת תואר שני באומנות המדיה
קיץ או חורף? אביב וסתיו.
תה או קפה? גם וגם, אם כי יש לי קיבולת ממש קטנה לקפה, ואני מאוד אוהבת תה ויש לי כל מיני סוגים.
מה אנחנו לא יודעים עליך? אין לי אף פריט ירוק בארון.
מה תיקחי לחופשה בקאריביים? את הטלפון – בגלל המצלמה והחיבור להכל, ומשקפיים.
מה הטעם לחיים? ביטוי של מהות ומשמעות באמצעים ויזואליים שונים, חיבור להרמוניה, חיבורים עם אנשים.
ספרי לנו על עצמך?
הגעתי לארץ בגיל 13 מברית המועצות, גרתי 10 שנים בכפר סבא ואז עברנו לתל אביב. אני מגיל אפס אהבתי לצייר, ובכל רגע פנוי הייתי עם עיפרון ביד. בכיתה ג' קנו לי מצלמה ליומולדת, ובגיל יותר מאוחר התחלתי גם לצלם. אני אוהבת שפות, ברוסיה למדתי בבית ספר עם העמקה של אנגלית, ובהמשך על הבסיס הזה למדתי צרפתית וגרמנית.
עשיתי בארץ תואר ראשון במדיה דיגיטלית, זה תחום מאוד רחב, שמתכלל צילום, פיתוח, קולנוע, עיצוב ועוד. אחר כך עברתי לברלין. גרתי שם שנה ואחרי לימודי גרמנית ומבחנים התקבלתי ללימודים בשטוטגרט במסגרת אירופאית של לימודי אמנות, אז עברתי לשם ועשיתי תואר שני. אחרי שנתיים וחצי בגרמניה מיציתי וחזרתי לארץ.
תמיד היתה לי זיקה לרוחניות, התעניינתי באסטרולוגיה ובתורות רוחניות, וקראתי חומרים על תקשורים וגלגולי נשמות. התקופה של החזרה לתל אביב היתה תקופה של חיפוש. היתה לי עבודה טובה בעיצוב גרפי כשכירה, אבל העבודה שלי לא סיפקה אותי, הרגשתי אומללה ושקלתי לעזוב את התחום. במקרה קפץ לי בפייסבוק פוסט של מישהו עם לינק לאתר של מרכז לוהאריה. הנושא היה שנת 2012 והשינוי הגדול שעתיד לקרות בה, זה היה נושא שהרבה דיברו עליו באותה תקופה. לחצתי על הלינק, וממש נשאבתי פנימה. המידע היה מרתק, התחלתי לקרוא מאמר אחרי מאמר, ימים ולילות. חצי מזה לא הבנתי כי זה היה בשפה מורכבת, אבל זה תפס אותי והיה כל כך מעניין שפשוט שתיתי את זה.
אחרי תקופה קפצה לי בפייסבוק מודעה על קבוצת לימוד של מודול 1 שנפתחת בתל אביב, בהתחלה לא התחברתי ומסמסתי את זה, אבל בפעם השניה שהמודעה קפצה זה גרם לי לחשוב שוב. גיליתי שמפגש המבוא עומד להיות חמש דקות הליכה מהבית שלי אז אמרתי נו טוב, נלך לראות. כשהגעתי למפגש הרגשתי שהכל התחבר, ונשארתי.
באחד המפגשים הראשונים אמרתי שאני מעצבת גרפית ושאם צריך לעצב משהו עבור המרכז בשמחה אעשה את זה. במקביל כשהעמקתי לתוך התכנים עלו לי כל הזמן דימויים ויזואליים, נדלקתי על זה והעליתי אינטרפרטציות ויזואליות בקבוצת הפייסבוק של הקהילה. אנשים עפו על זה וככה ראו והכירו אותי. לקראת מסיבת פורים 2012 שבה אסף תקלט בפעם הראשונה, ביקשו ממני להכין כרזה, וזה היה הפרויקט הראשון שבו בהדרגה נכנסתי לתוך העשייה בצוות העיצוב.
היום אני גרה בתל אביב ועובדת כמעצבת הראשית של המרכז. אני לוקחת את התודעה והרעיוניות ומתרגמת אותם לתוצרים ויזואליים, שזה אומר מצגות, ספרים, וכל דבר ויזואלי שנדרש. מה שאני עושה זה לא ממש עיצוב גרפי קלאסי, אלא יותר תרגום ויזואלי – שבו לצד העיצוב הגרפי אני עושה שימוש בצילום ובבינה מלאכותית כדי ליצור המחשות ודימויים. בנוסף אני גם מטפלת, בעיקר בדוברי אנגלית ורוסית.
פונים אליך כשצריכים… מצגת, עיצוב, כרזה, מדבקה, באנר, תמונה, דימוי מג'ונרנט.
אילו תחומים בא לך לפתח בהמשך?
עוד להעמיק בשימוש בבינה מלאכותית. לצייר, לצלם, בעיצוב תמיד יש משהו חדש ללמוד.
בעולם אוטופי מה את עושה כל היום?
יוצרת. חיה בסביבה הרמונית שיש בה הרבה השראה ותוכן ליצור, ופשוט יוצרת בכלים מגוונים – החל מציור ועד בינה מלאכותית. וגם מלמדת, נפגשת עם אנשים מכל העולם, ומדברת איתם בכל השפות שאני יודעת – כי בעולם אוטופי אני יודעת עוד מלא שפות.
אם הייתי צריכ.ה לתאר את ״מרכז לוהאריה״ בשני משפטים מה היית אומר.ת?
מרכז לוהאריה זה בית, עוגן ומרחב שתמיד מקבל אותי כמו שאני ונותן נחמה גם ברגעים הכי מורכבים ומבלבלים של החיים.
החברים במרכז איכשהו תמיד, אבל תמיד משקפים לי יותר אהבה ממה שאני מסוגלת לתת לעצמי.
וכמובן זה מרחב יצירה והשראה עם אנשים הכי אהובים, מצחיקים וייחודיים שפגשתי אי פעם.
הרנסנס זה כאן 🙂