גוני ברק נצר
מרצה ומטפלת
מובילת תכנית לימוד, שותפה בצוות הכשרה וליווי מטפלים, בעלת ניסיון רב שנים בטיפול ברפואה סינית, דיקור ושיאצו, וחברת אנסמבל תאטרון הפלייבק של המרכז
קיץ או חורף? חורף, הריח של הגשם ושל האדמה מזכיר לי את התום, את החיבור לטבע.
אני אוהבת עצים ועצים אוהבים את הגשם.
תה או קפה? מים עם לימון.
מה אנחנו לא יודעים עליך? שאני מאוד אוהבת לחלום – לחלום בהקיץ ולחלום בשינה, שאני אוהבת לרקוד ולעשות פרצופים ושטויות, שהחיים האלה ממש לא מובנים לי מאליהם.
מה תיקחי לחופשה בקאריביים? את אלבי הבן שלי, ומחשב כדי שאוכל להמשיך לעבוד.
מה הטעם לחיים? הפלא שבחשיפת הקישוריות שמתקיימת בין הדברים – ההבנה שהכל קשור להכל, שהכל שזור בכל, שלכל דבר יש משמעות על גבי משמעות, היכולת להתפתח ולגלות עוד מכל זה, שזה בעצם היכולת לחוות ולהוות אהבה בעוד ועוד עומקים.
ספרי לנו קצת על עצמך?
נולדתי וגדלתי כדור שלישי בקיבוץ. בגיל חמש עברנו לגור ברומא למשך שלוש שנים כי אבא שלי עבד בשגרירות. למדתי שם בבית ספר אנגלי עם ילדים מכל העולם. את התיכון עשיתי בהוד השרון – בקיצור הרבה מעברים בין הרבה סגנונות חיים ובין חברות שונות, מצד אחד זה העשיר אותי ומצד שני היה לי מורכב ולווה בתחושת זרות עמוקה שגם ליוותה אותי בהמשך החיים.
המורכבות הנפשית שחוויתי הובילה אותי ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אבל לא סיימתי את התואר כי חליתי. עברתי מרופא לרופא וכשלא מצאתי פתרון ברפואה הקונבנציונלית פניתי לרפואה האלטרנטיבית כדי לנסות להחלים את עצמי, וככה הגעתי ללימודי רפואה סינית. למדתי דיקור, שיאצו, צמחים סיניים ועוד, ובהדרגה התגבש לו חזון אישי, לטפל וליצור מרחבי ריפוי אחרים ואלטרנטיביים לגוף ולנפש.
אל מרכז לוהאריה הגעתי בתקופה שהכל אצלי עוד היה, איך לומר… דרמטי. רגע אחרי שחוויתי שאני בשיאי, עברתי תאונת דרכים קשה. בעודי מאבדת את ההכרה באמבולנס הבנתי שיש לי פה צומת בחירה אם להישאר או לעזוב את העולם. בחרתי להישאר ולפתוח פרק חדש. בתקופת ההחלמה מהפציעה פגשתי את גיא טילינגר בשיעור טאי-צ'י, נהיינו בקשר ודרכו הכרתי את לוהאריה. הצטרפתי ללימודים שאיפשרו לי ליצור שינוי עמוק במי שהייתי ובחוויית החיים שלי.
העבודה במרכז הגיעה כהמשך ישיר וטבעי לתהליכי הטרנספורמציה שלי. מתוך הכרת תודה והכרה בערך ובעוצמה של המתודה, הכלים והשיטה, וגם מתוך הערכה ואהבה לאנשים שפוסעים איתי בדרך ושתמכו אותי – רציתי להיות איתם, לעבוד איתם, להיות שותפה בהקמה של המרכז ולחלוק איתם את החיים והעבודה. היה לי חיבור עמוק לחזון המשותף שהשתלב מאוד עם החזון האישי שלי ליצור מרחבים לריפוי והחלמה. וכך הקליניקה הטיפולית שלי הוסבה בהדרגה גם לליווי תהליכי טרנספורמציה.
היום אני חיה עם זמיר, הבן שלנו אלבי ומילקה החתולה ואני אמא חורגת של יאני הבן של זמיר.
אני מטפלת ושותפה להובלת קהילת מטפלי LTT, חברה בצוות ההכשרה והליווי של המטפלים, מנחה ומובילה נתיבי לימוד ומעגלי התפתחות, שותפה להובלה של פעילויות המרכז השונות, וגם חברה באנסמבל הפלייבק של המרכז.
פונים אליך כשצריכים… רעיונות יצירתיים, תכנון והפקה של מפגשי הטמעה והעשרה , טיפולים ופעילויות המשלבים גוף ונפש, תמיכה וסיוע במקרים מורכבים וגם פשוט אוזן קשבת, חיבוק חזק ופרספקטיבה נוספת על כל מיני דברים.
אילו תחומים בא לך לפתח בהמשך?
את מרחבי הריפוי הפיזיים של המרכז, את מערך המטפלים שלנו, מתודות לימודיות ודרכי הנגשה חדשות, יש לי חלום ללמוד אנימציה עוד חלום להיות חלק מצוות שיתווך אזורי סכסוך ברמה בינלאומית בעזרת הכלים והתודעה שאנחנו מחזיקים. כמו שיש ריפוי של הגוף והנפש אז יש גם ריפוי של אזורים חולים בעולם שלנו.
בעולם אוטופי מה את עושה כל היום?
אני דינמית, נעה בין הרבה דברים, כמו פיה שזזה ממקום למקום ומפזרת אבקת קסמים, זזה בין מרחבי ריפוי, מעשירה אותם ומטפחת את המטפלים, אני גם נמצאת הרבה בטבע, בשיתופי פעולה עם בעלי חיים ועם עולם הצומח שמסייעים בריפוי. אבל האמת שבעולם אוטופי בכלל לא צריך לרפא, אלא רק ליצור שיתופי פעולה של גילוי והתפתחות הדדית.
אם היית צריכה לתאר את ״מרכז לוהאריה״ בשני משפטים מה היית אומרת?
מרכז לוהאריה עבורי הוא מרחב שנותן לי מקום ואת כל מה שאני צריכה כדי להיות האדם שאני רוצה להיות וליצור את המציאות שבה אני רוצה לחיות. זה מרחב של השראה והפרייה הדדית וחברות וערבות ומחול על סופי של התפתחות וחקר וגילוי שמאפשרים לחלום ולהגשים את מה שהלב יודע.
גוני ברק נצר
מרצה ומטפלת
קיץ או חורף? חורף, הריח של הגשם ושל האדמה מזכיר לי את התום, את החיבור לטבע.
אני אוהבת עצים ועצים אוהבים את הגשם.
תה או קפה? מים עם לימון.
מה אנחנו לא יודעים עליך? שאני מאוד אוהבת לחלום – לחלום בהקיץ ולחלום בשינה, שאני אוהבת לרקוד ולעשות פרצופים ושטויות, שהחיים האלה ממש לא מובנים לי מאליהם.
מה תיקחי לחופשה בקאריביים? את אלבי הבן שלי, ומחשב כדי שאוכל להמשיך לעבוד.
מה הטעם לחיים? הפלא שבחשיפת הקישוריות שמתקיימת בין הדברים – ההבנה שהכל קשור להכל, שהכל שזור בכל, שלכל דבר יש משמעות על גבי משמעות, היכולת להתפתח ולגלות עוד מכל זה, שזה בעצם היכולת לחוות ולהוות אהבה בעוד ועוד עומקים.
ספרי לנו קצת על עצמך?
נולדתי וגדלתי כדור שלישי בקיבוץ. בגיל חמש עברנו לגור ברומא למשך שלוש שנים כי אבא שלי עבד בשגרירות. למדתי שם בבית ספר אנגלי עם ילדים מכל העולם. את התיכון עשיתי בהוד השרון – בקיצור הרבה מעברים בין הרבה סגנונות חיים ובין חברות שונות, מצד אחד זה העשיר אותי ומצד שני היה לי מורכב ולווה בתחושת זרות עמוקה שגם ליוותה אותי בהמשך החיים.
המורכבות הנפשית שחוויתי הובילה אותי ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אבל לא סיימתי את התואר כי חליתי. עברתי מרופא לרופא וכשלא מצאתי פתרון ברפואה הקונבנציונלית פניתי לרפואה האלטרנטיבית כדי לנסות להחלים את עצמי, וככה הגעתי ללימודי רפואה סינית. למדתי דיקור, שיאצו, צמחים סיניים ועוד, ובהדרגה התגבש לו חזון אישי, לטפל וליצור מרחבי ריפוי אחרים ואלטרנטיביים לגוף ולנפש.
אל מרכז לוהאריה הגעתי בתקופה שהכל אצלי עוד היה, איך לומר… דרמטי. רגע אחרי שחוויתי שאני בשיאי, עברתי תאונת דרכים קשה. בעודי מאבדת את ההכרה באמבולנס הבנתי שיש לי פה צומת בחירה אם להישאר או לעזוב את העולם. בחרתי להישאר ולפתוח פרק חדש. בתקופת ההחלמה מהפציעה פגשתי את גיא טילינגר בשיעור טאי-צ'י, נהיינו בקשר ודרכו הכרתי את לוהאריה. הצטרפתי ללימודים שאיפשרו לי ליצור שינוי עמוק במי שהייתי ובחוויית החיים שלי.
העבודה במרכז הגיעה כהמשך ישיר וטבעי לתהליכי הטרנספורמציה שלי. מתוך הכרת תודה והכרה בערך ובעוצמה של המתודה, הכלים והשיטה, וגם מתוך הערכה ואהבה לאנשים שפוסעים איתי בדרך ושתמכו אותי – רציתי להיות איתם, לעבוד איתם, להיות שותפה בהקמה של המרכז ולחלוק איתם את החיים והעבודה. היה לי חיבור עמוק לחזון המשותף שהשתלב מאוד עם החזון האישי שלי ליצור מרחבים לריפוי והחלמה. וכך הקליניקה הטיפולית שלי הוסבה בהדרגה גם לליווי תהליכי טרנספורמציה.
היום אני חיה עם זמיר, הבן שלנו אלבי ומילקה החתולה ואני אמא חורגת של יאני הבן של זמיר.
אני מטפלת ושותפה להובלת קהילת מטפלי LTT, חברה בצוות ההכשרה והליווי של המטפלים, מנחה ומובילה נתיבי לימוד ומעגלי התפתחות, שותפה להובלה של פעילויות המרכז השונות, וגם חברה באנסמבל הפלייבק של המרכז.
פונים אליך כשצריכים… רעיונות יצירתיים, תכנון והפקה של מפגשי הטמעה והעשרה , טיפולים ופעילויות המשלבים גוף ונפש, תמיכה וסיוע במקרים מורכבים וגם פשוט אוזן קשבת, חיבוק חזק ופרספקטיבה נוספת על כל מיני דברים.
אילו תחומים בא לך לפתח בהמשך?
את מרחבי הריפוי הפיזיים של המרכז, את מערך המטפלים שלנו, מתודות לימודיות ודרכי הנגשה חדשות, יש לי חלום ללמוד אנימציה עוד חלום להיות חלק מצוות שיתווך אזורי סכסוך ברמה בינלאומית בעזרת הכלים והתודעה שאנחנו מחזיקים. כמו שיש ריפוי של הגוף והנפש אז יש גם ריפוי של אזורים חולים בעולם שלנו.
בעולם אוטופי מה את עושה כל היום?
אני דינמית, נעה בין הרבה דברים, כמו פיה שזזה ממקום למקום ומפזרת אבקת קסמים, זזה בין מרחבי ריפוי, מעשירה אותם ומטפחת את המטפלים, אני גם נמצאת הרבה בטבע, בשיתופי פעולה עם בעלי חיים ועם עולם הצומח שמסייעים בריפוי. אבל האמת שבעולם אוטופי בכלל לא צריך לרפא, אלא רק ליצור שיתופי פעולה של גילוי והתפתחות הדדית.
אם היית צריכה לתאר את ״מרכז לוהאריה״ בשני משפטים מה היית אומרת?
מרכז לוהאריה עבורי הוא מרחב שנותן לי מקום ואת כל מה שאני צריכה כדי להיות האדם שאני רוצה להיות וליצור את המציאות שבה אני רוצה לחיות. זה מרחב של השראה והפרייה הדדית וחברות וערבות ומחול על סופי של התפתחות וחקר וגילוי שמאפשרים לחלום ולהגשים את מה שהלב יודע.
גוני ברק נצר
מרצה ומטפלת
מובילת תכנית לימוד, שותפה בצוות הכשרה וליווי מטפלים, בעלת ניסיון רב שנים בטיפול ברפואה סינית, דיקור ושיאצו, וחברת אנסמבל תאטרון הפלייבק של המרכז
קיץ או חורף? חורף, הריח של הגשם ושל האדמה מזכיר לי את התום, את החיבור לטבע.
אני אוהבת עצים ועצים אוהבים את הגשם.
תה או קפה? מים עם לימון.
מה אנחנו לא יודעים עליך? שאני מאוד אוהבת לחלום – לחלום בהקיץ ולחלום בשינה, שאני אוהבת לרקוד ולעשות פרצופים ושטויות, שהחיים האלה ממש לא מובנים לי מאליהם.
מה תיקחי לחופשה בקאריביים? את אלבי הבן שלי, ומחשב כדי שאוכל להמשיך לעבוד.
מה הטעם לחיים? הפלא שבחשיפת הקישוריות שמתקיימת בין הדברים – ההבנה שהכל קשור להכל, שהכל שזור בכל, שלכל דבר יש משמעות על גבי משמעות, היכולת להתפתח ולגלות עוד מכל זה, שזה בעצם היכולת לחוות ולהוות אהבה בעוד ועוד עומקים.
ספרי לנו קצת על עצמך?
נולדתי וגדלתי כדור שלישי בקיבוץ. בגיל חמש עברנו לגור ברומא למשך שלוש שנים כי אבא שלי עבד בשגרירות. למדתי שם בבית ספר אנגלי עם ילדים מכל העולם. את התיכון עשיתי בהוד השרון – בקיצור הרבה מעברים בין הרבה סגנונות חיים ובין חברות שונות, מצד אחד זה העשיר אותי ומצד שני היה לי מורכב ולווה בתחושת זרות עמוקה שגם ליוותה אותי בהמשך החיים.
המורכבות הנפשית שחוויתי הובילה אותי ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אבל לא סיימתי את התואר כי חליתי. עברתי מרופא לרופא וכשלא מצאתי פתרון ברפואה הקונבנציונלית פניתי לרפואה האלטרנטיבית כדי לנסות להחלים את עצמי, וככה הגעתי ללימודי רפואה סינית. למדתי דיקור, שיאצו, צמחים סיניים ועוד, ובהדרגה התגבש לו חזון אישי, לטפל וליצור מרחבי ריפוי אחרים ואלטרנטיביים לגוף ולנפש.
אל מרכז לוהאריה הגעתי בתקופה שהכל אצלי עוד היה, איך לומר… דרמטי. רגע אחרי שחוויתי שאני בשיאי, עברתי תאונת דרכים קשה. בעודי מאבדת את ההכרה באמבולנס הבנתי שיש לי פה צומת בחירה אם להישאר או לעזוב את העולם. בחרתי להישאר ולפתוח פרק חדש. בתקופת ההחלמה מהפציעה פגשתי את גיא טילינגר בשיעור טאי-צ'י, נהיינו בקשר ודרכו הכרתי את לוהאריה. הצטרפתי ללימודים שאיפשרו לי ליצור שינוי עמוק במי שהייתי ובחוויית החיים שלי.
העבודה במרכז הגיעה כהמשך ישיר וטבעי לתהליכי הטרנספורמציה שלי. מתוך הכרת תודה והכרה בערך ובעוצמה של המתודה, הכלים והשיטה, וגם מתוך הערכה ואהבה לאנשים שפוסעים איתי בדרך ושתמכו אותי – רציתי להיות איתם, לעבוד איתם, להיות שותפה בהקמה של המרכז ולחלוק איתם את החיים והעבודה. היה לי חיבור עמוק לחזון המשותף שהשתלב מאוד עם החזון האישי שלי ליצור מרחבים לריפוי והחלמה. וכך הקליניקה הטיפולית שלי הוסבה בהדרגה גם לליווי תהליכי טרנספורמציה.
היום אני חיה עם זמיר, הבן שלנו אלבי ומילקה החתולה ואני אמא חורגת של יאני הבן של זמיר.
אני מטפלת ושותפה להובלת קהילת מטפלי LTT, חברה בצוות ההכשרה והליווי של המטפלים, מנחה ומובילה נתיבי לימוד ומעגלי התפתחות, שותפה להובלה של פעילויות המרכז השונות, וגם חברה באנסמבל הפלייבק של המרכז.
פונים אליך כשצריכים… רעיונות יצירתיים, תכנון והפקה של מפגשי הטמעה והעשרה , טיפולים ופעילויות המשלבים גוף ונפש, תמיכה וסיוע במקרים מורכבים וגם פשוט אוזן קשבת, חיבוק חזק ופרספקטיבה נוספת על כל מיני דברים.
אילו תחומים בא לך לפתח בהמשך?
את מרחבי הריפוי הפיזיים של המרכז, את מערך המטפלים שלנו, מתודות לימודיות ודרכי הנגשה חדשות, יש לי חלום ללמוד אנימציה עוד חלום להיות חלק מצוות שיתווך אזורי סכסוך ברמה בינלאומית בעזרת הכלים והתודעה שאנחנו מחזיקים. כמו שיש ריפוי של הגוף והנפש אז יש גם ריפוי של אזורים חולים בעולם שלנו.
בעולם אוטופי מה את עושה כל היום?
אני דינמית, נעה בין הרבה דברים, כמו פיה שזזה ממקום למקום ומפזרת אבקת קסמים, זזה בין מרחבי ריפוי, מעשירה אותם ומטפחת את המטפלים, אני גם נמצאת הרבה בטבע, בשיתופי פעולה עם בעלי חיים ועם עולם הצומח שמסייעים בריפוי. אבל האמת שבעולם אוטופי בכלל לא צריך לרפא, אלא רק ליצור שיתופי פעולה של גילוי והתפתחות הדדית.
אם היית צריכה לתאר את ״מרכז לוהאריה״ בשני משפטים מה היית אומרת?
מרכז לוהאריה עבורי הוא מרחב שנותן לי מקום ואת כל מה שאני צריכה כדי להיות האדם שאני רוצה להיות וליצור את המציאות שבה אני רוצה לחיות. זה מרחב של השראה והפרייה הדדית וחברות וערבות ומחול על סופי של התפתחות וחקר וגילוי שמאפשרים לחלום ולהגשים את מה שהלב יודע.