בכתבה שהתפרסמה לאחרונה ב"דה מרקר": הורים, אתם לא אשמים: אינסטגרם הוא סם ועובדי מטא הם הדילרים, גיא רולניק מדבר על כך שאנחנו חיים בעולם שבו הילדים שלנו (ואוסיף על הנאמר בכתבה – גם מבוגרים) מכורים למסכים, ותודעתם מעוצבת על ידי אלגוריתמים של תאגידים.

לא מדובר רק בבעיה של זמן מסך או בהורות רופפת, אלא במערכת כלכלית-תאגידית משוכללת, שתפקידה לייצר תלות, התמכרות ורווח, גם אם זה בא על חשבון בריאותם הנפשית של צעירים.

בכתבה הנוקבת שלו, רולניק שופך אור על האופן שבו האלגוריתמים של אינסטגרם ושאר הרשתות החברתיות, נבנים בכוונה תחילה כדי למקסם זמן מסך, תוך ידיעה ברורה של הנזק העצום שהם גורמים לבני נוער.

בכתבה נחשפו מסמכים פנימיים של חברת מטא (החברה שמפעילה את אינסטגרם, פייסבוק ו-וואטסאפ), מהם עולה כי אלפי מהנדסים, פסיכולוגים, מומחי דאטה ומעצבים, פיתחו במשך שנים מערכות שמטרתן לייצר התמכרות. עובדי החברות הללו משווים את עצמם לדילרים, והאלגוריתמים מתוארים כסם. ניסויים פנימיים שנעשו בתוך החברה העלו שהימנעות זמנית (דיטוקס) מהרשתות החברתיות, למשך שבוע אחד בלבד, מורידה בעשרות אחוזים תסמינים של דיכאון, חרדה, קשיי שינה ועוד, אך תוצאות הניסוי נקברו. במקום לתקן, בחרו להמשיך.

בינתיים, ילדים לא מצליחים להפסיק לגלול. כל שנייה שהם בפנים מייצרת עוד נתון, עוד פרסומת, עוד הכנסה.

ההורים מרגישים אשמים, אך זו אינה אשמתם. מדובר במודל עסקי משומן, אלים וגלובלי.

רולניק קורא להפסקת ההאשמה העצמית ולהפניית האשמה כלפי מקור הרעל. הוא קובע כי לא מספיק לדבר על שימוש אחראי, אלא יש לפעול מול מנגנוני שליטה עצומים שמעוררים התמכרות רגשית, פסיכולוגית ופיזית בהיקף חסר תקדים.

במאמר הבא, ארצה להתייחס לדברים מנקודת מבט תודעתית, שהיא חיונית להבנת האתגרים הללו וליכולת להעניק להם פתרון בר-קיימה, שאינו רק תוצר של חקיקה ורגולציות – אלא גם של שינוי עמוק בתודעה הציבורית, ויכולת להכשיר ולחנוך לסביבת המציאות החדשה שבתוכה אנו חיים.

המרחב הקיברנטי – האנושות מתפשטת אל עולם חדש

המציאות האנושית נמצאת בתהליך תרבותי-חברתי שבו היא מתפשטת בהדרגה אל המרחב הדיגיטלי-וירטואלי.

כדי להבין את סביבת המציאות החדשה המתהווה במהירות לנגד עינינו, יש להבין את המושג סייבר-ספייס (Cyberspace).

סייבר ספייס (Cyberspace), או בעברית "המרחב הקיברנטי", הוא תחום שפותח במאה ה־20, בהקשר של מערכות שליטה ובקרה, כמו מערכות עצביות, מכשירים טכנולוגיים, מחשבים ועוד. מדובר במרחב דיגיטלי וירטואלי שמאגד מערכות מחשב, רשתות תקשורת ואינטרנט, שבו נאגרים נתונים אלקטרוניים ומתקיימת תקשורת מקוונת ללא תלות במיקום פיזי.

בהמשך, המונח קיברנטי הפך לכינוי נפוץ לכל מה שקשור לעולם הדיגיטלי, הרשת, המחשב והאינטרנט.

קיברנטיקה (Cybernetics) היא תחום שחוקר איך זורם מידע בתוך מערכות, איך שולטים בהן ואיך משוב (פידבק) משנה את ההתנהגות שלהן לאורך זמן.​

התחום רלוונטי גם לביולוגיה (מערכות עצבים והורמונים), גם לטכנולוגיה (מערכות בקרה, רובוטיקה, מחשבים) וגם לחברה וארגונים (ניהול, קבלת החלטות).

היום המרחב הקיברנטי הוא עולם לכל דבר, שמתקיים במקביל לעולם המוחשי שבו אנו מנהלים את חיי היומיום שלנו, זהו מרחב דיגיטלי-אינטרנטי שנפתח בפני האנושות, בו מתקיימים תקשורת, תנועה, שיתוף מידע וביסוס של זהויות וסביבות מציאות.

פתיחת המרחב הקיברנטי בפני האנושות יצרה צורך בהתאמה של התשתיות התרבותיות וההבניות החברתיות, כך שישרתו את התנועה אל ממדי המציאות השונים וישמרו על מרקם חברתי יציב והרמוני.

כחלק מהתהליך הזה, האנושות נדרשת לפתח יכולת של מערכות מכניות, ביולוגיות או פסיכולוגיות-חברתיות לוויסות, שליטה עצמית, ולמידה מהסביבה החדשה הזו, באמצעות קיום של מה שאני קוראת לו דיאלוג-ומשוב.

האנושות נדרשת לעבור הכשרה ופיתוח המיומנות הדרושה, לשם התנהלות בסביבת מציאות חדשה שיש לה חוקיות שונה – הכלה של הקישוריות והמיידיות המוגברים, שמאפיינים את המרחב הקיברנטי, קיום אקולוגיה תודעתית, פיתוח חוסן נפשי ורגשי, ביסוס אוריינות דיגיטלית ועוד.

סביבת המציאות של המרחב הקיברנטי דורשת כישורים חדשים, ולא פחות חשוב מכך – פיתוח בסיס ערכי כתשתית מגנה, על אלו שעוברים להתנהל בה, אשר פעמים רבות אינם ערוכים לכך ברמה הנפשית, הקוגניטיבית והרגשית.

ניתן לדמות את התהליך החברתי-תרבותי הזה לתנועה קולקטיבית אל תוך יבשת חדשה לגמרי, מבלי שנעשתה ההכנה הדרושה וההיערכות מבעוד מועד, להתמודדות עם תנאי האקלים והסביבה החדשה.

טראומה קיברנטית וזיהום תודעתי

החשיפה לסביבת המציאות החדשה, יוצרת תופעה של דיסוננס מוסרי, שנובע מההתייחסות למרחב הקיברנטי כאל מציאות ״לא אמיתית״ בה אנשים מאפשרים לעצמם לעשות דברים שהם לעולם לא יעשו במציאות הפיזית.

מעטה האנונימיות, תחושת הביטחון שבהתמצאות במרחב הפרטי והבטוח, וגם תחושת הקטנות וחוסר החשיבות, לעומת העולם הגלובלי שנפתח בפניהם  – מובילים אנשים להתנהגויות שהם לא היו בוחרים בהם בעולם הפיזי – החל מטוקבקים (תגובות ברשת) מרושעים ועד לפריצות אבטחה או פגיעות מיניות.

בשנת 2012 הפסיכותרפיסטית קתרין ניבס תבעה את המושג – טראומה קיברנטית (Cyber Trauma).

טראומה קיברנטית, מאפיינת מצבים שבהם ילדים, בני נוער ולעיתים גם מבוגרים, חווים פגיעה רגשית עמוקה כתוצאה מחשיפה לתכנים קשים ברשת, שלא תואמים את יכולת העיבוד הנפשית שלהם. החוויה מתרחשת במרחב וירטואלי, אך הנפש הילדית מגיבה כאילו זה קרה באמת.

טראומה קיברנטית יכולה להיות תוצאה של אירוע יחיד של בריונות, סחיטה, איומים או ניצול מיני ברשת, אולם היא גם יכולה לתאר את השחיקה המתמשכת של החוסן הרגשי דרך גירויים חוזרים, חודרניים ולעיתים בלתי ניתנים לשליטה, ובכך המושג הזה מאפיין את אחת התופעות החריפות של עידן הרשתות החברתיות, שאין לה עדיין מענה מערכתי מספק.

המוח הילדי, שטרם התפתח באופן מלא והבשיל להכיל מצבים טראומטיים, קולט את הדימויים, ההשפלות, ההטרלות, ההשוואות או האלימות כאירועים ממשיים.

במצבים אלו, נוצר טשטוש של הגבולות של מה “אמיתי” ומה “דמיוני”. מה שנקלט בחוץ חודר את הפנים ומשבש את תחושת הביטחון הבסיסית.

לא פעם כתבתי על כך שאנו נתונים בסביבת מציאות שיש בה זיהום תודעתי חמור, אך שלא כמו זיהום פיזי, שגלוי לעין כמו פיח שחור שמקשה על הנשימה, הזיהום התודעתי הוא ״שקוף״ וקל להתעלם ממנו ומן ההשלכות המצטברות שלו על התרבות והנפש האנושית.

לצד הטראומה הקיברנטית, מתרחשת תופעה נוספת שלרוב אינה מדוברת מספיק והיא אמנזיה דיגיטלית.

אמנזיה דיגיטלית – עצלות מנטלית שמולידה נסיגה קוגניטיבית 

אמנזיה דיגיטלית היא מצב שבו תודעת האדם מתחילה להחליף את מנגנוני הזכרון הטבעיים, הקשב והנוכחות – בתודעה תלוית-מכשיר. ככל שאנחנו סומכים יותר על כך שמידע ״ישמר לנו״ בענן, בזיכרון הטלפון או ברחבי הרשת, כך הולכת ומתמעטת היכולת שלנו לשמר זיכרון חי, לאגור בתוכנו ידע ואף להטמיע חוויה.

התופעה מוכרת כ״אפקט גוגל״ – המתאר ירידה בזכרון האנושי עקב הסתמכות על חיפושי אינטרנט ומכשירים דיגיטליים במקום זכירה עצמאית.

מחקר משנים 2021-2024 מצא כי הירידה בזכרון קשורה לעומס קוגניטיבי נמוך יותר, שימוש בטלפון חכם מגביר אותה, ואנשים בעלי בסיס ידע רחב פחות מושפעים ממנה.

מחקר נוסף מ-2025 על דור ה-Z גילה כי 63% מהסטודנטים שוכחים מידע זמן קצר לאחר שימוש בכלי AI, ו-57% חוזרים לחיפוש מפני שהם לא שמרו את המידע בזכרון שלהם.

האמנזיה הדיגיטלית יוצרת גם מצב שבו האדם מאבד את תחושת הרצף הפנימית שלו. הוא הופך תלוי בטכנולוגיה כדי לזכור, להבין או אפילו לדעת מה משמעותי עבורו ובכך מאבד את היכולת להגדיר מתוך עצמו את חייו.

מדובר בשינוי עדין אך רדיקלי – שכן, מהתבססות על זכרון אישי וחי, אנחנו נעים לעבר מצב שבו ההיסטוריה, הבחירה והזהות שלנו – מנותבות מבחוץ.

משל הצפרדעים והמרחב הקיברנטי

בעוד אוריינות דיגיטלית מתייחסת להבנה, שליטה ויכולת התמצאות בסביבות עבודה דיגיטליות ומקוונות, אוריינות תודעתית היא היכולת לנהל את המידע והתכנים שמצויים בתודעה באופן ביקורתי ויעיל.

אוריינות תודעתית מובילה לאוריינות דיגיטלית וליכולת להתנהל נכון בתוך עולם נשלט ומתומרן.

מרבית האנשים אינם מודעים לכך, שכתרבות, אנו מצויים במגרש משחקים שונה לגמרי ממה שהכרנו עד כה.

ולכן הם גם אינם מוכנים לכך שהחופש שלהם הופך תלוי ברמת האוריינות התודעתית, שמשפיעה על האוריינות הדיגיטלית.

מנקודת המבט שלי, התרבות האנושית מתנהגת כמו מושבת צפרדעים שמצויות בתוך קלחת (סיר גדול ועמוק לבישול בטמפרטורות גבוהות).

המים בקלחת מתחממים בהדרגה, כי בעלי אינטרס, שמצויים מחוץ לקלחת, מבעירים את האש מתחתיה ואף מגבירים אותה בהדרגה.

ישנן צפרדעים המצויות בתוך הקלחת ומשתפות פעולה עם המהלך הזה, מבלי להבין שהן חלק בלתי נפרד מן הקלחת וגורלן שזור בגורל מושבת הצפרדעים כולה.

ההדרגתיות לצד הסתגלתנות, מובילות לכך שהצפרדעים מתרגלות לתנאים הללו ולומדות להמשיך את ההתנהלות שלהן בתוך הסביבה המשתנה, תוך התעלמות מן השינויים המתחוללים בה. 

בכך הסתגלתנות – התכונה האנושית המאפשרת הישרדות מתמשכת ואבולוציה, הופכת להיות בעוכרם של הצפרדעים, שלא משכילים לעבור ממצב של הישרדות מיידית – למצב של ערות, מודעות ויוזמה.

עולם הקלחת כמנהגו נוהג, עד ליום שבו נחצית בבת אחת מסה קריטית והצפרדעים מתבשלות בחיים בקלחת הרותחת והמבעבעת שמכחידה אותן ומסיימת את חיי המושבה.

האם גורלן של הצפרדעים ידוע מראש או שהוא יכול היה להשתנות?

בתוך הקלחת, ישנן צפרדעים שמבחינות ומתריעות על השינוי המתהווה, מצביעות על אלו שמבעירים את האש, מדברות על הסכנה שבשהות בקלחת מבלי לשנות את הטמפרטורה – אך הן זוכות להתעלמות במקרה הטוב ולהוקעה במקרה הרע.

הניסיונות ללמד את הצפרדעים להבין את ההקשר, שבתוכו הן מתקיימות, ולאפשר להן להתבונן מחוץ לקלחת, מצליחים רק לגעת במתי מעט מקהילת הצפרדעים, מכיוון שרוב הצפרדעים אינן רוצות להתאמץ, הן מתרגלות לטמפרטורות ונוטות להמשיך ולהתנהל בתוך הקלחת המוכרת להן.

צפרדעים  אחרות מפתחות כישורים ומיומנויות להתמודדות עם ״עולם הקלחת״, שהן בטוחות שהיא המציאות המוחלטת, הן עסוקות ללא הרף בפרקטיקות וטכניקות להתמודדות עם החום הגובר ובטוחות שהן מתפתחות וצומחות בביטחה.

הדבר מוביל לכך שרעיונות, גישות, כלים ומתודות להתפתחות וצמיחה, שמגיעים מחוץ לעולם הקלחת ומעניקים אפשרות לפרוץ את גבולות עולם הקלחת, נבלעים בבליל הקולות, הרעיונות, ההרגלים וההתניות שמתקיימים בתוך הקלחת, ובכך מעטות הצפרדעים שנחשפות אליהם כדי להיחלץ מן הקלחת ולקפוץ ממנה אל סביבת מציאות חדשה.

הגטו התודעתי הלוכד במרחב דיגיטלי מזוהם

בעולם מכור דרוש ״מכון גמילה״ והכשרה לחיים חדשים.

רוב הציבור לוקה בקוצר ראיה, ואינו מסוגל להתבונן אל מעבר לאזור הנוחות של הכאן והעכשיו, אתגרי החיים והעיסוק במילוי הצרכים המיידיים.

בכך, רבים אינם מזהים את הצרכים העתידיים ככאלה שיש לדאוג להם כעת, כדי לרכוש בהווה כלים לשנות את העתיד – המתהווה לנגד עינינו ומוביל לאובדן חופש הבחירה ולניוון נפשי ותודעתי.

גודש ההשפעות, לצד עצלות נפשית ומנטלית, מובילים לכך שאנשים לא מעוניינים לשים את הדגש והמשקל על מה שבאמת חשוב היום, כדי שיהיה בכלל מחר.

הכשרה לאוריינות דיגיטלית אינה מספיקה, מכיוון שכדי שהיא תהיה יעילה, היא חייבת להיות שעונה על אוריינות תודעתית.

זה דומה למצב שבו אנשים מקבלים תוכנת ניווט שהקוד שלה מאפשר לנווט רק בתוך גטו שהוא מתחם רחובות מוגבל.

בכך, תוכנת הניווט אמנם מאפשרת ניווט, אך הניווט הזה מוגבל ותחום לגבולות הגטו, אשר נתפש כמציאות המוחלטת שאין בלתה, ולא מאפשר לצאת אל המרחבים שמחוצה לו.

בדיוק באותו האופן – אם אין הכשרה תודעתית, ערכית, מנטלית, רגשית ונפשית – האוריינות הדיגיטלית לא תאפשר לאנשים לפוגג את תקרת הזכוכית של עולם הרשתות החברתיות ולנוע אל מציאות שאינה מזוהמת על ידי אלגוריתמים של תאגידים, המשפיעים על הנפש ומנצלים אותה לצרכיהם.

אוריינות תודעתית כמפתח לבריאות וחופש

בתוך סביבת המציאות של המרחב הקיברנטי, דרושה הקפדה על היגיינה תודעתית, על מנת לאפשר לאינדיבידואלים וקהילות לשמור על שדה התודעה שלהם, כשהוא נקי מזיהום מחשבתי, רגשי ותודעתי.

זה דורש לאמץ אורח חיים, שבו פרטים וקהילות לומדים להבחין אילו גירויים חודרים לתוך התודעה ומחלחלים משם אל הנפש, הגוף וסגנון החיים. זוהי יכולת לקיים מודעות – באלו תכנים האדם צופה, מה הוא צורך, כיצד הוא פועל, ולא פחות חשוב מכך, מאלו מצבים עליו להימנע.

כאשר אין אוריינות תודעתית, אין היגיינה תודעתית – ואז אין חוסן תודעתי ורגשי והאדם הופך פגיע מאוד. 

בהיעדרה של אוריינות תודעתית, אנשים וקהילות ימצאו עצמם נשאבים בקלות לזרמים של מציאות שמנוהלת על ידי אחרים, ויאבדו את הבחירה החופשית שלהם, מבלי להיות מודעים לכך.

חשוב לי להדגיש כי היגיינה תודעתית אין פירושה ניתוק מהעולם, אלא חיבור מחודש לעולם דרך פילטר של משמעות, ערכים ומהות.

היא מייצרת מערכת חיסונית תודעתית, שמבחינה בין מה שבונה למה שהורס, בין רעיל לטהור, בין אמת למניפולציה, בין רגש אמיתי והשראה נקייה, לרעש מנטלי ורגשי שמוזרם מבחוץ, בין פופוליזם תודעתי ורוחני, המוביל במסלולים מוכרים וידועים שמנפקים ״עוד מאותו הדבר״ – להתפתחות תודעתית ורוחנית חדשנית ופורצת דרך, שמובילה אל מעבר לתקרת הזכוכית.

לצד היגיינה תודעתית דרושה הכשרה אישית וקולקטיבית לחוסן תודעתי ורגשי, שמעניק לאנשים וקהילות את הבסיס הנפשי להתנהלות יציבה ומאוזנת בתוך מרחבים משתנים, גועשים, רועשים ומתומרנים, וזאת מבלי להתפרק, להיפגע או להיסחף בזרמים המובילים למחוזות של תעתוע, בלבול והתמכרות. 

אוריינות תודעתית היא זו שתגדיר את ההבדל בין קהילות שישגשגו בתוך עולם שבו הטכנולוגיה מואצת, לבין קהילות שיסתחררו במעגלים סגורים של תעתוע, תוך פירוק המרקם החברתי ופגיעה נפשית ותרבותית חמורה ומתמשכת, עד לדעיכה וכילוי עצמי.

החוסן התודעתי והרגשי הוא תוצר של תהליך טרנספורמציה שבו התנהלות אינדיבידואלית או משותפת, אינה מבוססת רק על תגובה והיסחפות בלתי מודעת, אלא על תוקף פנימי שיש בו מודעות והכרה פעילה, שמאפשרות לסייג את ההשפעות השונות, באופן פרואקטיבי וער.

לכן, נדרשת הכשרה לפיתוח המיומנות והמסוגלות התודעתית, הערכית והנפשית לצאת מתחומי הגטו התודעתי, על ההבניות התרבותיות שלו, ובו זמנית, גם לדעת להתנהל בתוכו תוך הצבת גבולות לזרמי ההשפעה הרבים ולגודש המידע המתקיים בו.

אני מתארת לכם מיומנות שמאפשרת, הן לצאת אל מחוץ לתקרת הזכוכית אל מרחב שנקי מזיהום תודעתי ומערכות השפעה מגמתיות ונצלניות, והן, להתנהל בערות בתוך מרחבים שיש בהם זיהום תודעתי מבלי להינזק מהם.

העולם שלנו משתנה בקצב מסחרר והוא דורש מאנשים וקהילות להתפתח ולרכוש אוריינות תודעתית שהיא זו שמאפשרת לפתח אוריינות דיגיטלית.

זה דורש מאיתנו לפתח פילטרים תודעתיים, ערכיים, נפשיים ומעשיים, שמסננים את ההשפעות המזיקות ומייצרים סביבות מציאות בטוחות בעבור צמיחה אישית וקולקטיבית.

העתיד טומן בחובו פוטנציאל לצמיחה תרבותית, שבה המרחב הקיברנטי אינו מהווה סכנה, אלא חלון הזדמנות, שמעשיר את החיים, מפתח את הנפש האנושית ומשמש כמרחב של השראה, למידה, צמיחה וחוויה.

זהו עולם חדש ומורחב, המתפשט אל תוך המרחבים הקיברנטיים, ושוזר בין הווירטואלי לגשמי. עולם שדורש מאיתנו להתבגר כציוויליזציה, להגדיר מחדש את סדרי העדיפויות ואת הסייגים הערכיים, התרבותיים והחברתיים, להכשיר אנשים וקהילות למיומנויות חדשות ובראשן מיומנות תודעתית, כדי שיוכלו להתנהל מתוך חופש בחירה, לשגשג ולצמוח.