הדיון לא בין ימין ושמאל פוליטי. זה זכויות אדם, זה חופש הפרט, זה היעדר אפליה מגדרית, זה בחירה בכבוד האדם וחירותו – גם החירות לקיים חופש דת ולקיים חיבור רוחני, באופן בו האדם בוחר לפרש אותו
כאשר אנחנו צופים זה על זה, משוחחים, מביעים רגשות, מחשבות ורצונות וחווים חוויות משותפות, אנחנו יוצרים הגשמה של העולם המופשט והייחודי לנו בתוך ממשות החיים על פני האדמה
החיים מורכבים מריתמוס שיש בו פעימות והפוגות, ממש כמו מיקצב פעימות הלב שלנו. על מנת להתפתח ולהתחדש, נדרש להסכים לכבד את מקצב החיים ואת האתנחתא שבין פעימה לפעימה
ההפעלות כוללות מידע, מילים מעוררות תודעה, צלילים ותדרים, הפועלים על החלק האנרגטי, התודעתי, המחשבתי, הרגשי, המודע והתת-מודע, כך שכל אלו יגבו את השינוי הקוגניטיבי והפרקטי-מעשי, שאנו רוצים ליצור
כאשר המגזרים השונים בחברה עוסקים בזכויות הקשורות לזהות העצמית שלהם, ובמקביל מבטלים או מתעלמים מזכויות של מגזרים אחרים – מתפספסת התמונה הגדולה ומתקיים פרדוקס זהויות
חכמת החיים, הידע האנושי והתבוניות – מתקיימים בממדים שונים, בשכבות שונות של התפתחות הישות האנושית והם משקפים דרגות שונות של אבולוציה. אז מהו ההבדל בין ידע, חכמה ותבוניות?
יום ההולדת, כתאריך הנעוץ בזמן הליניארי, מהווה עבורי סוג של נקודת ציון, שמאפשרת לי להוקיר את המסע הזה שנקרא החיים האנושיים כאן על פני האדמה. כל רגע במסלול החיים, הוא הזדמנות להיוולד מחדש
לתרבות הפוליטיקלי-קורקט הנמנעת והנזהרת ולפופוליזם שיש בו התלהמות וסתימת פיות, יש מכנה משותף – מניעת תקשורת וביטוי אותנטי. מחשבות על פוליטיקלי קורקט, פופוליזם ותרבות הביטול
האם הנשמה שלנו רוחנית? האם הנשמה צריכה ליצור חיבור רוחני? על רוחניות בלתי תלויה, על דתות ממוסדות שקפאו על שמריהן וכיצד כל אלו קשורים לעתיד שלנו כאן על פני האדמה
החוזה שבין האנושי לאלוהי, ברמה הכי בסיסית שלו, הוא חוזה נאמנות בין האדם לבין עצמו, ובין החברה האנושית למכלול שבתוכו היא מתקיימת – מסע חיים המתחיל בהכרה בכך שכולנו מאותו מקור
התחדשות ודינמיות הן חלק בלתי נפרד מהחיים. הטבע וכדור הארץ, ממש כמו הנפש שלנו, מערערים על בסיס מתמיד את המצב הקיים במחזורי התפתחות המובילים בכל פעם אל שלב חדש
בגישה כלפי רגע ההווה, נדרשת פרספקטיבה שמחברת אותו לרצף שאליו הוא שייך – חלק ממרקם הזמן, בלתי נפרד גם מהעבר והעתיד. איך נוכחים בהווה מבלי לאבד את ההקשר הכולל ולטבוע אל תוך חוויה רגעית?
כדי ליצור שינוי אמיתי נדרש אומץ לבחון לעומק את סוגיות הליבה שבגינן המציאות היא כפי שהיא – זו סוגיה של ערכים, מוסר, ויישוב של פרדוקס הזהות רק נגיעה אמיצה בסיבות תוביל לשינוי התוצאות
הערב, בזמן טקס יום הזיכרון, לא אעמוד בצפירה. במקום זה, אסגור את כל החלונות, אשים מוסיקה מעודנת ומלאת נחמה, ואתמסר לדומיה של הנפש ולזיכרון שיש בו הודיה, רכות, חסד, הכרה בנצחיות הנשמה, שלום ואהבה
יום השואה נועד לפתוח חלון אל התבוננות על תקופה אפלה בתולדות האנושות, להכיר בה, ללמוד ממנה, ליישם את לקחיה ולהבטיח כי בעתיד לא תחזור האנושות שוב על סילופי העבר
כפי שמנהיג חיובי יכול לקדם ולרומם, כך מנהיג שלילי יכול לחרב ולהרוס. איך ניתן להבדיל בין מנהיגות חיובית למנהיגות שלילית? מה העקרונות של המנהיג החיובי ואילו תופעות ילוו בעקביות מנהיג שלילי?
איך אפשר ליצור תקשורת ודיון עם אנשים שמקיימים תפישות עולם שונות ואף מנוגדות, ולשמור על שיח מחבר ולא מפריד? איפה עובר הגדול בין דיאלוג מפרה ובונה לבין התנצחות הורסת ופוגעת?
ישראל היא מיקרו קוסמוס של הקוסמוס. לאורך ההסטוריה האנושית כולה, ישנם כוחות מנוגדים, הבולמים זה את זה, כך שבאמצעות המאבק ביניהם הם מאזנים את ההתפתחות האנושית
מה הקשר שבין ״דעת טוב ורע״ לבין האקסיומה אותה אני מלמדת: ״אין טוב ואין רע, יש התפתחות ולמידה״? האם הגורל ידוע מראש ו"הכל לטובה" כמו שאומרים, או שמא "מה שניצור הוא שיהיה"?
אנחנו חיים במציאות שבה גורמים רבים מנסים בו-זמנית למשוך את תשומת הלב שלנו כדי להשפיע עלינו. אז מי מנסה לגנוב את תשומת הלב שלנו? ואיך שמים את הלב במקום הנכון ושומרים על חוסן רגשי?
הרבה קולות מודאגים נשמעים בתקופה הזו בישראל – והמחאה כנגד מיטוט הדמוקרטיה והפגיעה בה צוברת עוד ועוד מומנטום. מה המשמעויות של התקופה הזו ומה על סדר היום?
