הימים חולפים, יום רודף יום, ואנשים מוצאים עצמם מתבוננים אחורה ושואלים את עצמם: ״איך הגעתי לפה? האם אני במקום שבו רציתי להיות?״ אם אתם מזדהים עם התחושה, המאמר הזה הוא בשבילכם
חגי תשרי הם סוג של חלון הזדמנות, שנפתח מדי שנה ומזמין אותנו להתבוננות פנימית, חשבון נפש, פיוס וסליחה, בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין האחרים, שמתוכם יכולות להתחולל התחדשות וצמיחה
האנושות מכלה במהירות את משאבי כדור הארץ. התרבות האנושית נדרשת להאט, לחשב מסלול מחדש, להתבונן במבט מפוקח וכן על העולם שבו אנו חיים ולקחת אחריות על העתיד
עולם האופנה, כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, הוא תוצר של החיים המודרניים וההבניות התרבותיות שהלכו והתבססו בקרב שכבות ניכרות באוכלוסייה והובילו להתנהלות דיסהרמונית המחוללת נזק עצום
בכל רגע נתון אנחנו למעשה מחזיקים סופרפוזיציה של מלא-מלא עצמיים, מופשטים, הולוגרפיים, שקרובים מאוד לממד הגשמי שבו אנו ממוקמים, ושמתוכם נוכל להגשים ולמצק את העצמי שלנו בהתאם לבחירה שאנחנו יוצרים
הקהילה והקשרים הבלתי אמצעיים שבה, הם מערכת שנועדה לאבטח אותנו כתרבות ולהגן עלינו מפני עצמנו, מפני היעדר תקשורת ומפני מגמות קיצוניות שמולידות עוינות ומאבקים פנימיים
על פני כדור הארץ מתקיימות מציאויות שונות זו לצד זו, המייצגות גישות, ספי-תודעה, תפישת עולם ואורחות חיים הנגזרים מהם. בתקופת המעבר הגדול, המציאויות הללו הולכות ומתרחקות זו מזו והפער ביניהן גדל
כיצד זה שעם ישראל, סיבוב אחר סיבוב, אינו מצליח לשמר עצמאות וריבונות, שגשוג וצמיחה, ופעם אחר פעם יוצר תהליכים אוטואימוניים של כילוי עצמי והרס? מחשבות על התפתחות במעגל סגור של עוד מאותו דבר
רוחניות בלתי מתנצלת היא כזו שמכירה בכך שבאנו לכאן לעולם הזה כדי לעשות שימוש מודע ואחראי בזכות הבחירה החופשית, לנקוט עמדה, ולהשפיע על המציאות באופן ער ותבוני
במצב של שניות ישנו פער בין הרצון המובע במפורש כלפי חוץ, לבין כוחות פנימיים, המצויים בתוך הנפש, שבולמים את הרצון ומתנגדים לו – זהו מצב של מאבק פנימי שבולם ומונע התפתחות וצמיחה
הציבור כאן בישראל נדרש להכיר בכך שהכוח בידיים שלנו – להפסיק לשחק את המשחק, להתאחד, להכיר בכוח הציבורי ולהשתמש בו בתבונה על מנת לבלום את ההרס, ובהמשך אף לשקם ולבנות
סבירות היא עניין של נורמות, ערכים ומוסכמות – הדיונים על עילת הסבירות נדרשים להיות מבוצעים באופן מתון, בתהליכים סבירים, שהסבירות שבהם נובעת ממצפן ערכי ומוסרי שנמצא במקום הנכון
הדיון לא בין ימין ושמאל פוליטי. זה זכויות אדם, זה חופש הפרט, זה היעדר אפליה מגדרית, זה בחירה בכבוד האדם וחירותו – גם החירות לקיים חופש דת ולקיים חיבור רוחני, באופן בו האדם בוחר לפרש אותו
החיים מורכבים מריתמוס שיש בו פעימות והפוגות, ממש כמו מיקצב פעימות הלב שלנו. על מנת להתפתח ולהתחדש, נדרש להסכים לכבד את מקצב החיים ואת האתנחתא שבין פעימה לפעימה
כאשר אנחנו צופים זה על זה, משוחחים, מביעים רגשות, מחשבות ורצונות וחווים חוויות משותפות, אנחנו יוצרים הגשמה של העולם המופשט והייחודי לנו בתוך ממשות החיים על פני האדמה
ההפעלות כוללות מידע, מילים מעוררות תודעה, צלילים ותדרים, הפועלים על החלק האנרגטי, התודעתי, המחשבתי, הרגשי, המודע והתת-מודע, כך שכל אלו יגבו את השינוי הקוגניטיבי והפרקטי-מעשי, שאנו רוצים ליצור
כאשר המגזרים השונים בחברה עוסקים בזכויות הקשורות לזהות העצמית שלהם, ובמקביל מבטלים או מתעלמים מזכויות של מגזרים אחרים – מתפספסת התמונה הגדולה ומתקיים פרדוקס זהויות
חכמת החיים, הידע האנושי והתבוניות – מתקיימים בממדים שונים, בשכבות שונות של התפתחות הישות האנושית והם משקפים דרגות שונות של אבולוציה. אז מהו ההבדל בין ידע, חכמה ותבוניות?
יום ההולדת, כתאריך הנעוץ בזמן הליניארי, מהווה עבורי סוג של נקודת ציון, שמאפשרת לי להוקיר את המסע הזה שנקרא החיים האנושיים כאן על פני האדמה. כל רגע במסלול החיים, הוא הזדמנות להיוולד מחדש
לתרבות הפוליטיקלי-קורקט הנמנעת והנזהרת ולפופוליזם שיש בו התלהמות וסתימת פיות, יש מכנה משותף – מניעת תקשורת וביטוי אותנטי. מחשבות על פוליטיקלי קורקט, פופוליזם ותרבות הביטול
האם הנשמה שלנו רוחנית? האם הנשמה צריכה ליצור חיבור רוחני? על רוחניות בלתי תלויה, על דתות ממוסדות שקפאו על שמריהן וכיצד כל אלו קשורים לעתיד שלנו כאן על פני האדמה
