החוזה שבין האנושי לאלוהי, ברמה הכי בסיסית שלו, הוא חוזה נאמנות בין האדם לבין עצמו, ובין החברה האנושית למכלול שבתוכו היא מתקיימת – מסע חיים המתחיל בהכרה בכך שכולנו מאותו מקור
התחדשות ודינמיות הן חלק בלתי נפרד מהחיים. הטבע וכדור הארץ, ממש כמו הנפש שלנו, מערערים על בסיס מתמיד את המצב הקיים במחזורי התפתחות המובילים בכל פעם אל שלב חדש
בגישה כלפי רגע ההווה, נדרשת פרספקטיבה שמחברת אותו לרצף שאליו הוא שייך – חלק ממרקם הזמן, בלתי נפרד גם מהעבר והעתיד. איך נוכחים בהווה מבלי לאבד את ההקשר הכולל ולטבוע אל תוך חוויה רגעית?
כדי ליצור שינוי אמיתי נדרש אומץ לבחון לעומק את סוגיות הליבה שבגינן המציאות היא כפי שהיא – זו סוגיה של ערכים, מוסר, ויישוב של פרדוקס הזהות רק נגיעה אמיצה בסיבות תוביל לשינוי התוצאות
הערב, בזמן טקס יום הזיכרון, לא אעמוד בצפירה. במקום זה, אסגור את כל החלונות, אשים מוסיקה מעודנת ומלאת נחמה, ואתמסר לדומיה של הנפש ולזיכרון שיש בו הודיה, רכות, חסד, הכרה בנצחיות הנשמה, שלום ואהבה
יום השואה נועד לפתוח חלון אל התבוננות על תקופה אפלה בתולדות האנושות, להכיר בה, ללמוד ממנה, ליישם את לקחיה ולהבטיח כי בעתיד לא תחזור האנושות שוב על סילופי העבר
כפי שמנהיג חיובי יכול לקדם ולרומם, כך מנהיג שלילי יכול לחרב ולהרוס. איך ניתן להבדיל בין מנהיגות חיובית למנהיגות שלילית? מה העקרונות של המנהיג החיובי ואילו תופעות ילוו בעקביות מנהיג שלילי?
איך אפשר ליצור תקשורת ודיון עם אנשים שמקיימים תפישות עולם שונות ואף מנוגדות, ולשמור על שיח מחבר ולא מפריד? איפה עובר הגדול בין דיאלוג מפרה ובונה לבין התנצחות הורסת ופוגעת?
ישראל היא מיקרו קוסמוס של הקוסמוס. לאורך ההסטוריה האנושית כולה, ישנם כוחות מנוגדים, הבולמים זה את זה, כך שבאמצעות המאבק ביניהם הם מאזנים את ההתפתחות האנושית
מה הקשר שבין ״דעת טוב ורע״ לבין האקסיומה אותה אני מלמדת: ״אין טוב ואין רע, יש התפתחות ולמידה״? האם הגורל ידוע מראש ו"הכל לטובה" כמו שאומרים, או שמא "מה שניצור הוא שיהיה"?
אנחנו חיים במציאות שבה גורמים רבים מנסים בו-זמנית למשוך את תשומת הלב שלנו כדי להשפיע עלינו. אז מי מנסה לגנוב את תשומת הלב שלנו? ואיך שמים את הלב במקום הנכון ושומרים על חוסן רגשי?
הרבה קולות מודאגים נשמעים בתקופה הזו בישראל – והמחאה כנגד מיטוט הדמוקרטיה והפגיעה בה צוברת עוד ועוד מומנטום. מה המשמעויות של התקופה הזו ומה על סדר היום?
בתוך עולם של עודף מידע וגירויים מנטליים, לכידה בתוך תיבות תהודה סגורות תחת השפעה ומניפולציה, אחת המיומנויות החשובות ביותר היא היכולת ליצור בוחן מציאות, ולקיים שליטה בנפש וחוסן תודעתי
ישראל מיטלטלת על גלי השינוי, כשעל שולחן הדיונים נמצאות החלטות שיעצבו את אופי המדינה בשנים הקרובות ויגעו במציאות של כולנו, מה שגורם לרבים להתעורר ולהביע את דעתם בדרכים שונות ומגוונות
יום האהבה היום. והלב עצוב וכואב. אנחנו מצויים בימים קודרים, שבהם החברה הישראלית נקרעת במאבק על עתידה כחברה דמוקרטית, נאורה וסובלנית, המטפחת את כלל מרכיביה
מחשבות על צמיחה תרבותית באופן שמוקיר את התשתיות החברתיות הקיימות, לא פוסל ומבטל את השלב ההתפתחותי הקודם ואת הגורמים שבו, אלא רואה את הקיים, נובע מהיש ומתמיד להתחדש
על הנטייה היא להיות בדריכות וכוננות מתמדת, ולחפש אחר תחושת ודאות שמאפשרת להרגיש ביטחון, בתוך עולם בלתי צפוי, מלא בחוויות ואתגרים, שעלול להפתיע – ולא תמיד לטובה
הגות בנושא חשיבה מורכבת והמסוגלות להכיל רגשות סותרים, שמפשטת את החיים ומאפשרת להתנהל ביומיום מתוך שלום פנימי ושלום עם הסביבה, וליצור התפתחות דינמית שיש בה צמיחה והתחדשות
בתוך שינוי ומעבר בחיים, מתרחש תהליך שבו מה שאינו תואם את השלב החדש מתפוגג או נותר מאחור, ומה שתואם את השלב הבא ממשיך איתנו הלאה. זהו תהליך שנרקם תוך כדי תנועה ויכול להיות מאוד הרמוני
היכולת להיות במלוא הנוכחות, טמונה בשינוי נקודת המבט על העצמי האנושי, והתבוננות על האנושיות ככלי ביטוי בעבור הרוח והתודעה – ובכך יכולת לתעל את המשאבים בתבונה תוך הבחנה בין עיקר לטפל
ההווה הוא המרחב והוא הזמן שבו אנו מחוללים תמורות ושינויים, כשהעבר הוא מצע של חכמה שממנו אנו נעים אל תוך הלא נודע, העתיד שאל תוכו נרצה לצקת את החזון שלנו ולבטא הגשמה עצמית וחיים של משמעות
תוצאות הבחירות בישראל הן חלק מתהליך כוללני של מעבר גדול ופיצול מציאויות, והן תוצר של שנים של כרסום בתשתית התודעתית והמוסרית של הציבור בישראל וסיום של פרק בהיסטוריה המקומית והגלובלית
