|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
מאמר ארכיון – פורסם לראשונה ב – 16.11.2018
המילון מגדיר מאסטר כ-מומחה בתחומו, או גורו.
ישנם מאסטרים בתחומים רבים: מאסטר באמנויות לחימה, מאסטר בבישול, מאסטר בריקוד, מאסטר במוסיקה או בנגינה על כלי נגינה, מאסטר בשח-מט, מאסטר בציור, ישנם כאלה שהם מאסטרים בשיטות טיפול מכיוון שלמדו והוכשרו בשלבים המתקדמים של השיטה, ישנם מאסטרים בהגות ופילוסופיה, ישנם כאלה בעלי תואר מאסטר מלימודים אקדמאיים ועוד ועוד…
במקרים אלו ואחרים – לרוב, המאסטריות ניכרת בתוצרים שהמומחה בתחומו יודע להפיק ביחסי הגומלין שלו עם עולם החומר. תוצרים אלו גלויים, ברורים ולא ניתן להתעלם מהם.
אלו אנשים אשר יצרו דרגת מיומנות, המאפשרת להם לבטא שלמות הרמונית הבאה לכדי ביטוי בממשק שלהם עם עולם ההגשמה.
המיומנות והמסוגלות שפיתחו אנשים אלו, הינן תוצר של תהליכי התפתחות והתעלות מעל המגבלות של הגוף והנפש, ורתימה של היכולות שפיתחו לביטוי של חזון, יצירתיות השראה ומימוש שלהם הלכה למעשה.
המילה מאסטר בהקשר הרוחני שלה
רבים מאלו העוסקים בתהליכי טרנספורמציה והתעלות, מכירים את המילה ״מאסטר״, המוזכרת פעמים רבות במסרים שונים, בהם מבקשים לתאר חציית סף בתהליך האישי והתייצבות במישור התפתחותי חדש.
לאורך השנים נמנעתי מלהשתמש במושג זה, מכיוון שחשתי שנוטים למהר ולהשתמש בו, ובכך גורעים מן המשמעות המרובדת הטמונה בו ויוצרים זילות של התהליכים העמוקים שמילה זו מייצגת וטומנת בחובה.
השימוש במושג מאסטר בעולם ההתפתחות הרוחנית, עלול להיות מטעה ומתעתע, מכיוון שתהליכי הטרנספורמציה העמוקים והכנים, הינם תהליכים פנימיים ואינטימיים, שבהם התוצרים אינם תמיד גלויים לעין. בכך, תמצאו כי אדם יכול להכריז ולהעיד על עצמו כמאסטר, גם אם פנימיותו אינה מגבה זאת וגם אם לא באמת יצר את התהליכים המובילים למצב ההוויה הזה.
השימוש במושג מאסטר בעולם ההתפתחות הרוחנית, עלול להיות מטעה ומתעתע, מכיוון שתהליכי הטרנספורמציה העמוקים והכנים, הינם תהליכים פנימיים ואינטימיים, שבהם התוצרים אינם תמיד גלויים לעין. בכך, תמצאו כי אדם יכול להכריז ולהעיד על עצמו כמאסטר, גם אם פנימיותו אינה מגבה זאת וגם אם לא באמת יצר את התהליכים המובילים למצב ההוויה הזה.
אם כך מיהו מאסטר?
ניתן לכתוב רבות על מצב ההוויה של מאסטר, אך כדי להנגיש מושג זה ולחבר אותו למשמעות העמוקה שהוא מייצג, יצרתי בעבורכם סקירה קצרה ובה 6 אמות מידה מרכזיות להבנת מהותו של המאסטר, כפי שאני רואה אותו.
מאסטר – אינטגרציה בין העצמי הקוסמי לזה האנושי ושינוי סדרי העדיפויות
מאסטר הינו אדם שיצר אינטגרציה מלאה בין העצמי הקוסמי לבין העצמי האנושי.
המאסטר יצר תהליכי התפתחות וטרנספורמציה שבהם הגוף והנפש הופכים לכלי ביטוי מזוקק המשקף את הרצון הנשמתי ומשרת אותו.
זהו תהליך מדורג של שינוי סדרי העדיפויות ושינוי משקלים פנימי, שבו העצמי האנושי האישי, נספג אל תוך העצמי הקוסמי הכולי, הרחב והעל-אישי ונוצרת אינטגרציה מלאה בין נקודת הקצה האנושית לבין הנשמה.
תהליך זה מוביל למצב הוויה שבו הזהות האנושית מתרחבת אל מעבר להגדרה עצמית מקובעת, האדם אינו חושש מאובדן זהותו האנושית שאליה הוא מקושר ועימה הוא מזוהה, ובכך ישותו הופכת רחבה, פתוחה לתמורה והתחדשות, ומשתנה באופן דינאמי בהתאם לרצון הנשמה.
מאסטר – ערות מתמדת, כנות וניהול מודע של הנפש
במצב המאסטר, האדם ער לכוחות הנפש השונים הפועלים בתוכו, והוא מנהל אותם מתוך בהירות, כנות והיעדר היקשרות, כך שכוחות הנפש השונים הופכים לכוחות אותם רותם האדם לשירות החזון הנשמתי אותו הוא מממש על פני האדמה.
בכך הופכת האנושיות לכלי שרת מזוקק והרמוני והנפש הינה מכשיר לביטוי של רוח בחומר.
במצב המאסטר, לא קיימים באדם כוחות נסתרים או תת הכרתיים המנהלים אותו והוא אינו מודע להם, מכיוון שבמצב ההוויה הזה, הנפש הינה מרחב בהיר וחשוף, נטול צרימות או משקעים, אשר יש בו נאמנות מלאה לערכים המגדירים את החזון והשליחות של המאסטר, ואחריות לממש אותם הלכה למעשה בבחירות יומיומיות.
בכך לא מתקיים פער בין עולמו הרוחני והתודעתי של המאסטר לבין נפשו והתנהלותו הלכה למעשה, והוא מהווה הוכחת היתכנות והשראה בעבור האחרים.
במאסטר לא מתקיימים פערים בין התאוריה למימוש, והוא הדרכה חיה לכל אשר הוא חונך ומדריך. המאסטר הווה את מצב התודעה הרחב בו הוא מצוי ומקיים אותו בהתנהלותו האנושית הגשמית ובבחירותיו היומיומיות, קטנות כגדולות, מתוך טוהר המחשבה, טוהר המילה, טוהר הלב, טוהר הכוונה וטוהר המעשים.
מאסטר – נפש מזוקקת המכירה באשליה ההולוגרפית של החיים הגשמיים
ההגעה למצב ההוויה של מאסטר, הינה תוצר של תהליך של זיקוק הנפש, כך שהנפש הופכת לכלי ביטוי בעבור הנשמה ומאפשרת לקיים יחסי גומלין עם העולם הסובב אותנו באופן נטול פניות, שיש בו הכרה כי המציאות הינה אשליה הולוגרפית, זיהוי של האשליה היעדר הזדהות עימה, והשתחררות מכל משחקי התפקידים והתדמיות שהמציאות האשלייתית מנפקת.
שחרור זה, מוליד חופש, שבו יכול המאסטר לשחק בתדמיות השונות לשם מימוש החזון הנשמתי וההשראה שהוא מבקש לבטא.
זהו מצב שבו הנפש נוכחת בזמן הווה נתון, שאין בו מושפעות מן העבר או היקשרות אל העתיד. זהו מרחב של חופש ושלום פנימי, שאין בו משקעים, היאחזות, טינה או אשמה, אלא קבלה ואהבה הקורנים מן המאסטר ומאפשרים לאלה הבאים עימו במגע לחוות ריפוי והעצמה.
במצב המאסטר, לא קיימים באדם כוחות נסתרים או תת הכרתיים המנהלים אותו והוא אינו מודע להם, מכיוון שבמצב ההוויה הזה, הנפש הינה מרחב בהיר וחשוף, נטול צרימות או משקעים, אשר יש בו נאמנות מלאה לערכים המגדירים את החזון והשליחות של המאסטר, ואחריות לממש אותם הלכה למעשה בבחירות יומיומיות.
מאסטר – חיבור פעיל לאחדות הכוללת
המאסטר מחזיק בפרספקטיבה רחבה, שבה הוא רואה עצמו אחד עם המכלול בתוכו הוא מתקיים.
בכך, מתוך אותו מצב הוויה אחדותי, המאסטר מלא בחמלה נטולת שיפוטיות לכל הסובב אותו, שיש בהן נדיבות, רצון טוב ואהבה, לצד כיבוד של הבחירה החופשית ויכולת לבטא תוקף והגדרת גבולות מתוך מאור פנים.
מנקודת המבט של המאסטר, הכל צפוי וגלוי והרשות נתונה, והוא רואה באופן מתמיד את רצפי הבחירה החופשית ככאלה המשפיעים על המציאות ומשנים אותה, בחינת: בחירה-תוצאה והשלכות.
מתוך כך, מקיים המאסטר אחריות אישית, ביודעו כי בחירותיו שלו משפיעות הן על המציאות האישית והן על המציאות הקולקטיבית שהינו חלק בלתי נפרד ממנה.
מאסטר – ראש בעננים, רגליים עמוק בקרקע
במצב המאסטר, מקיים האדם חיבור רוחני עמוק אל הנשמה, מכיל תודעה רחבה ופרפסקטיבה קוסמית, והוא יישות בין ממדית רציפה, אשר נקודת הקצה האנושית הינה רק חלק ממנה.
בכך יכול המאסטר לנוע ממצב ההוויה הבין ממדי אל מצב החוויה האנושי גשמי, באופן קולח ונטול היקשרות, המאפשר לרוח להשפיע על החומר ולעוצמה הגלומה בנשמה לבוא לכדי ביטוי כעוצמה המובעת באמצעות הישות האנושית.
המאסטר אינו בוחר להתנתק מן העולם הגשמי, אלא מחוייב במלואו לבטא בתוך העולם הגשמי את ממדי ההוויה הגבוהים, בווירטואוזיות ויצירתיות, ובכך לפרוש גשר יציב, שלם ומלא בין הממדים והעולמות, אותו הוא מנגיש לאחרים, בנדיבות, אהבה ורצון, ערבות ומסירות.
מאסטר – הכל וכלום
המאסטר מכיל בתוכו בו זמנית שני מצבי הוויה, אשר בהם הינו הן הכל והן לא כלום. אלו הם שני קצוות, שכאשר הם מאוחדים, נוצרת שלווה קיומית והמאסטר נוכח כהוויה בלתי תלויה.
בכך, מקיים המאסטר בתוכו נקודת איזון שבה הינו ״אפס אפסים״, ״פסיק נטול משמעות״ ובו זמנית ״מרכז הקיום״ ו״בעל משמעות גדולה״.
נקודת האיזון שבין שני מצבי הקיום הללו, מאפשרת למאסטר לבטא עוצמה וערכיות הבוהקים למרחוק מתוך ענווה ורגילות, במצב ההוויה שבו נוכחת הפשטות שבאלוהות.
שאלות ותשובות
אחרי שפרסמתי את המאמר הזה, הגיעו אלי מספר שאלות על מיהו ומהו מאסטר.
מצורפות כאן השאלות והתשובות בהן אני מבהירה את הנושאים השונים שעלו.
התודעה המובעת הינה מתקדמת ולכן אני מבקשת מכם להגות בה בסבלנות ופתיחות, לתת לעצמכם זמן להכלה ועיבוד.
שאלה: האם באמת אפשר להגיע לשם?
הי לוהאריה,
מה שעולה לי בקריאה הם עדיין היבטים של ספק וקטנות וחשש מכישלון… מונחים כמו ״ספיגה מלאה״ או ״אינטגרציה מלאה״ וכל התיאור המפורט של הוויה בלתי תלויה, נראים לי כמו משהו שהוא לא אפשרי להשיגו במלואו… אני יכולה להכיל שאנו בדרך ושהשאיפה שלנו היא אכן כזו… אבל האם זה באמת אפשרי? האם ניתן באמת לשאוף להגיע וגם להצליח להוות באופן שתיארת או שמא זה נחלתם של מעטים או חזון של דורות קדימה?
האם זה באמת אפשרי להגיע לשם או שמא הספירלה ממשיכה להפתח עד אינסוף?
תשובה:
התהליכים המתוארים, אינם תהליכים אוטופיים, אשר לא ניתן לקיים אותם. אלו תהליכים אשר כל התשתית בעבורם קיימת והדרך ליצור אותם סלולה ומלאה בשלטי הכוונה ותמיכה.
אלו הם תהליכים אשר מייצגים מצב הוויה ותודעה, המשרשר עצמו עד לגוף ולנפש האנושיים ומשנה את בסיסי הישות האנושית, כפי שהיו מוכרים לאורך העידן המסתיים. לכן, הם אפשריים, בעבור מי שמוכן להשתנות ו״לאבד״ את זהותו האנושית המוכרת לטובת זהות מורחבת המשנה את כל מערכות היחסים עם העצמי, עם האחרים ועם המרחב.
בפועל, התהליכים שתיארתי, הם תהליכי המעבר מן הישות האנושית, כפי שהתקיימה עד כה, לישות האדמית. זהו תהליך אבולוציה שמרחיב את טווח הקיום, מקיום המזוהה עם הממד השלישי ותו לא, לקיום הפתוח לממד החמישי ולממדים הקיימים מעבר לו. זהו תהליך על-סופי, ספיראלה פתוחה שבכל פעם מציעה רבדים חדשים של התפתחות, תודעה, פרספקטיבה, וחוויה.
מצב ה-״מאסטר״, אותו אני מתארת, הוא מצב הוויה ״רגיל״ בממד החמישי. זהו מצב אליו תגיע האנושות בתהליך אבולוציה שכבר קורה ומתרחש ותסגל לעצמה תפישת עולם חדשה, שפה חדשה וגם גוף ונפש הפועלים באופן שונה מכפי שהכרנו.
ישנם כאלה, שינכיחו מצב הוויה זה ראשונים, ויהיו בודדים בתוך מכלול שעדיין לא יצר את השינוי זה, וישנם כאלה שיוולדו בעתיד לתוך חברה אדמית שכבר מקיימת את מצב ההוויה זה, וזו תהיה נקודת הפתיחה של מסע החיים שלהם.
מנקודת הפתיחה הזו ינועו הישויות האדמיות אל עבר מדרגות חדשות של התפתחות ורכישת מיומנויות ״מאסטריות״ בממדים חדשים של קיום.
שאלה: הכל או כלום?
האם מצב ה-״הכל ולא כלום״ – נקודת המיזוג שתיארת, מאפיינת את הקישוריות של מהות קוסמית ובן אנוש, כלומר את הגשר שנפרש ביניהן וכמו ממזג את "האפסיות" והזמניות האנושית יחד עם הנצחיות והאלוהות הקוסמית? כמו נקודת ראשית מחוברת לנקודת אחרית ובה מתקיימים כל הפוטנציאלים הגלומים יחד עם אלו שלא מומשו?
או שזוהי נקודה שהינה חלק משלב התפתחותי מתקדם בהוויות קיום נוספות גם כן?
אני מבינה, ברמת ״נשמע״, כיצד הכלה של שני מצבי ההוויה הללו מוציאה לחופשי אך מתקשה להכיל את נקודת "אי המשמעות"..
תשובה:
אתחיל בכך, שהתשובה מביאה תודעה רחבה, ולכן אני מבקשת להכיל אותה בהדרגה ולא להירתע ממנה.
נקודת המיזוג, אותה אני מתארת, בין ״הכל״ ל״כלום״, או בין ״משמעות״ ל-״היעדר משמעות״, בין ״אפסיות״ ל-״כוליות״, היא נקודה של הארה שבה יכול בן האנוש לפרוץ את מגבלות האנושיות שלו, ולהיפתח להכרה עמוקה של עצם מהותו. ומהות זו, רחבה הרבה יותר מכפי שהאנושות הסתגלה לתפוש את עצמה. משמע בנקודה זו נולדת ההכרה כי האנושיות הינה רק תדמית ארעית וזמנית, והינה חלק מרצף רחב של תנועה התפתחותית במישורי קיום רבים.
בנקודת ההארה הזו, בן האנוש נחשף ל״רגע הלידה הקוסמי״ שלו, שבו הוא נפרד מן המקור והחל לנוע כשדה הכרה ברחבי היקומים והממדים, בתהליך של ״גילוי עצמי״ והתפתחות. זוהי נקודה שבה מגלה בן האנוש שאינו באמת נפרד מן המקור מכיוון שהקישוריות למקור טמונה בו.
זהו תהליך שבו מזהה בן האנוש את גרעין המקור הטמון בו, שהינו פוטנציאל טהור שבו מתקיימים שני המצבים אותם תיארתי, בו זמנית.
בנקודת הגרעין הזו, לא מתקיימת שיפוטיות על ״הכל״ או ״כלום״, או על ״אפסיות נטולת משמעות״ אל מול ״כוליות שהיא המשמעות״, מכיוון שזהו מצב טהור שבו שרוי המקור כשדה אינטליגנציה, הפועם כל העת בפעימות של ראשית ואחרית.
ראשית – פוטנציאל טהור שהינו ״כלום נטול משמעות״ – שממנו יכול לנבוע ״הכל״ וללבוש ״צורה ומשמעות״.
אחרית – מצב של סיום שבו טמון ״הכל״ כמימוש של פוטנציאלים ספציפיים ורקימת משמעויות, ואז מתוך המצב של ״הכל״ נוצרת התכנסות חזרה אל מצב ה״כלום״. (וחוזר חלילה)
כאשר ההתייחסות אל שני המצבים המתוארים, של ״הכל״ ו-״כלום״, היא כאל פעימת לב והשקט שלפני פעימת הלב הבאה, נוצר החופש אותו תיארתי, מכיוון שהפרספקטיבה הופכת נטולת פחד או שיפוטיות, ויש בה חיבור מחודש לדופק החיים הקוסמי.
שאלה: 3 שאלות על המאסטר
1. האם בתהליך של טרנספורמציה בו המהות בקדמת הבמה ומתקיימת אינטגרציה מלאה של העצמי, המאסטר מכיר בכך שהוא מאסטר או הוא פשוט הווה את מי ומה שהוא?
2. האם גם בתוך מאסטריות מודעותית /תודעתית קיים גוון, אסכולה מסויימת שבאה לידי ביטוי או מכיוון שהכל הינו שדה מאוחד כל המאסטרים כולם באשר הם הינם אותו דבר?
3. בתהליך ניהול פני הנפש – אם מתקיים מרחב נטול צרימות ומשקעים והנפש הינה כלי שרת אז בכלל יש צורך בניהול של פני הנפש? האם יש תהליך של העברת משקלים ומובהקות או מעצם רצון מזוקק ודרישה, נוצר מימוש במציאות?
תשובה:
1. המאסטר אינו מגדיר את עצמו מכיוון שהוא מכיר בכך שכל הגדרה מקבעת אותו לתדמית ומגבילה אותו. בכך הוא הווה את מצב ההוויה שלו ברגילות שיש בה הוקרה והערכה את ההישגים שיצר, אומדן עצמי שמאפשר לו להיות מודע למיומנויות שיצר ולהתעלות שקיים, ערך עצמי המאפשר לו להמשיך ולהתרחב אל מצבי הוויה חדשים וערכיות הנובעת מהיותו נוכח במלוא עוצמתו ונע בין מצבי הוויה וחוויה באופן נטול היקשרות.
2. הדרכים ליצירת מצב ההוויה של ״מאסטר״ הינן שונות ומגוונות, בהתאם לגוון הייחודי לכל אחד ואחת. מתוך כך, התהליכים, האתגרים, השיעורים וההתעלות, יהיו שונים ומגוונים, אך יובילו כולם למצב הוויה אחדותי שבו הווה ה״מאסטר״ בו זמנית הן את העצמי ואת המכלול. במצב ההוויה של ״מאסטר״, מכיר ה״מאסטר״ בכך שהוא חלק ממכלול אחדותי וכי הוא מייצג גוון. לכן הוא אינו נאחז באג׳נדה המגדירה את זהותו, והוא פתוח להפריה הדדית ולשיתוף נתונים, המאפשרים לו להרחיב עצמו כל העת. המאסטר מכיר כך ״כי כל הנחלים מובילים אל הים״ וכי הוא הן ה״נחל״ והן ״הים״.
3. במצב ה״מאסטר״, האדם מודע לכוחות הפועלים בתוכו, אך כוחות אלה הינם כעין ״תכנה״ בשירות החזון. מתוך כך בניהול פני הנפש, אין מאבק בכוחות שיש בהם צרימה או התנגדות, אלא מתקיים שלב התפתחותי שבו הניהול של פני הנפש, הוא ארגון מודע של פני ביטוי, אשר כפופים לעצמי המזוקק וה״מאסטר״ מנהל אותם בהתאם לרצונו. זהו מצב שבו הנפש רתומה באופן מלא לרצונו של ה״מאסטר״ ואין בה כוחות בולמים שיש להם ״זכות קיום משל עצמם״, אלא מצב מזוקק שבו כל כוחות הנפש מכירים בכך שזכות קיומם הינה על מנת לתמוך ולשרת את המימוש המועצם של הרוח בחומר.
שלכם באהבה ורצון.
