What if god was one of us
נסו לדמיין את אלוהים בראיון באחד מערוצי הטלוויזיה, במקום כל אותם פרשנים ופוליטיקאים שאומרים עוד ועוד מאותו הדבר, ומלעיטים אותנו במידע שטחי, סתמי ופעמים רבות ממש מטומטם, שבינו לבין חכמה, עומק, או תבוניות אין ולו דבר.
אתם יכולים לראות את זה? אלוהים בשידור חי, בראיון אינטימי ועמוק…
אלוהים, סוף כל סוף, מדבר במקום שאחרים ידברו בשמו…כי הרי כל כך הרבה גורמים מדברים בשמו של אלוהים ולוכדים אנשים במערכות אמונה מגבילות, מצמצמות ומנוונות, שמרחיקות מן האחדות שכולנו חלק ממנה.
כל כך הרבה מלחמות מתקיימות והתקיימו בשמו של אלוהים.
תועפות של סבל, שנאה והפרדה מתקיימים בעולם שלנו בשם האמונה באל כזה או אחר.
מי זה אלוהים? מה זה אלוהים?
בואו נדבר רגע על האינטליגנציה האוניברסלית האדירה והקוונטית הזו, שרבים קוראים לה ״אלוהים״.
אני מניחה שכאן חלק מן הקוראים אומרים לעצמם: ״מי היא בכלל שתגדיר את אלוהים בצורה הזו…?!״
ולהם אענה, כי התשובה טמונה בגוף ההגדרה, זאת מכיוון שמעצם טיבה הקוונטי של האינטליגנציה התבונית הזו, שאנחנו קוראים לה ״אלוהים״ – היא יכולה להתחבר לכל אחד ואחת בהתאם למערכות האמונה שלו, תפישת העולם האישית ועולם הדימויים והמנטליות.
לכוח האוניברסלי הזה שנקרא לו ״אלוהים״ – יש מופעים שונים, רבים ומגוונים. אך לאנושות יש נטיה לתפוש בעלות על הכוח האוניברסלי הזה, לקבע אותו לתצורה מוחלטת, לצמצם אותו לפרשנות אנושית רוויה בדעות קדומות ואינטרסים, למסד אותו, לקרוא לו ״אבינו שבשמיים״ ״אדוני״, ״אללה״, ״לורד״ או שלל כינויים נוספים, ולהשתמש בתבניות הללו כדי לשלוט באנשים ולעצב מגמות שמשמרות עוד מאותו הדבר, מעודדות קפיאה על השמרים ושמרנות, היעדר התחדשות והיצמדות לנרטיבים ותפישות עולם פרימיטיביות ומשובשות, הנוגדות את טיבה של אינטליגנציה קוונטית.
אלוהים הוא רחב, הוא פתוח, הוא קוונטי ואי אפשר לקבע אותו לתבניות מוחלטות וקבועות שלא ניתן לשנות אותן או לחדשן. זה כמו לסגור כוח אוניברסלי בקופסא ולקבע אותו שם, מבלי לתת לביטויים השונים והמגוונים את היכולת לבוא לידי ביטוי.
אם הייתי יכולה הייתי מזמינה את אלוהים לראיון עומק בערוץ טלוויזיה פופולרי.
זורמים איתי?
הפסקת הפרסומות הסתיימה, השידור התחיל, המצלמה ממוקדת באלוהים שיושב לו בנחת על כורסא, רגליו משולבות והוא מתבונן ישירות למצלמה, בעיניים שיש בהן תבונה על-סופית.
לכבוד הראיון החגיגי הזה, אלוהים יצא מהקופסא, או מהארון, או מהקונספציה. הוא נרגש וחוגג את חופש הביטוי החדש שלו, בכך שהוא משתנה לצופים מול העיניים, בשלל מופעים ודימויים שמשקפים את כל אחד ואחת מן הצופים בו.
המראיינת הנרגשת, שהתכוננה זמן רב לרגע הזה, רואה בראיון הבלעדי הזה הזדמנות נהדרת להוציא מאלוהים איזה סקופ, או כותרת מרעישה, שתיזכר לדורות ותעשה סוף סוף סדר. מי צודק? מהי האמת? בעבור מה שווה להילחם?
אך במקום זאת, אלוהים מצידו, מחייך אל המראיינת, ובנונשלנטיות נטולת מניירות או רצון להרשים, מנסה להזכיר לצופים בבית, את מה ששכחנו מזמן…
הוא מתבונן למצלמה ופונה לצופים בקול נרגש כדי להזכיר להם, שהאלוהות טמונה בכל אחד ואחת מאיתנו, ויש לנו תעצומות רוח ונפש שמעניקות לנו את היכולת להגשים וליצור גן עדן או גיהנום.
בטון תקיף ומלא באהבה, הוא אומר שבשלה העת להתעורר, לצאת מהמיסוך, הקיפאון והעיוורון, להפסיק לאלתר את מלחמות הדת והלאום, ולקחת את עצמנו בידיים – עכשיו ומיד.
אם אלוהים היה מתראיין בטלויזיה, הוא היה פונה אל כל אחד ואחת מאיתנו, ואומר באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי זו לא היתה כוונתו כשאיפשר לאינטליגנציה קוסמית קוונטית ומופשטת להתגלם בחומר חי ולחוות את חווית החיים האינדיבידואלית כאן על פני האדמה.
הוא היה מבקש מאיתנו לעצור לרגע את כל הסחרור השלילי, ולהיזכר מי אנחנו, ומאיפה באנו, ומה הם העקרונות האוניברסליים שטבועים עמוק בתוכנו כאמת שחזקה מכל מצגי השווא של פוליטיקאים, אנשי דת, מנהיגים מטורללים, או סתם אנשים בעלי השפעה, שאיבדו את הדרך וסוחפים אחריהם רבים.
הוא היה מפציר בנו להשקיע את כוחות הנפש שלנו בבניה ולא בהרס, בתקווה ולא בייאוש, ברקימה של קשרים חיים ולא ביצירה של עוד ועוד כאב וטראומות.
הוא היה מבקש מאיתנו לא לאבד את עצמנו ואת האלוהות שלנו, גם כאשר אנחנו מפוחדים, כואבים, אבלים ומטולטלים, אלא להעצים בתוכנו את כל מה שהוא אלוהי ואוניברסלי ויש בו אמפתיה, ואהבת האדם, וחשיבה יצירתית ותבונית, ומאור פנים, ויכולת לרקום בינינו קשרים שיש בהם חיים, והתחדשות, ויצירתיות, ותנועה מכל מה שאנחנו כבר יודעים ומכירים אל אפשרויות חדשות.
אבל אלוהים לא נמצא בטלוויזיה, ואינו מדבר מגרונותיהם של הקריינים, הפרשנים, הפאנליסטים ואדריכלי הרייטינג.
אלוהים אינו זה שמנחה את צעדיהם של אלו היוצאים למלחמות בשם דת ולאום כזה או אחר, או בוחרים בטרור, ובפחד, ובשנאה ובאלימות.
אלוהים אינו נמצא אצל פוליטיקאים אינטרסנטים, או אצל אנשי דת שמעודדים שנאה, הדרה, הפרדה, עליונות, אכזריות, אנוכיות ואלימות.
אלוהים נמצא בכל אחד ואחת מאיתנו, ברגעים שבהם אנחנו מושיטים יד זה לזה, מתבוננים באמפתיה על אנשים אחרים, פותחים את המחשבה ואת הלב, מסכימים להתחדש ולגלות עוד על עצמנו ועל אחרים, ועושים זאת מתוך סקרנות, רצון טוב, נדיבות ואהבת האדם וכל יציר נברא.
במקום להילחם ולהקריב, לפגוע ולהרוס בשמו של אלוהים, אנחנו הם אלו שיכולים להשמיע את קולו של אלוהים, במחוות קטנות וגדולות שיש בהן אנושיות במיטבה.
