מהו, בעצם ״מדע״?

רבים נוטים לתפוס את ״המדע״ כְּחוֹמָה בְּצוּרָה של קביעות מוחלטות.

ספר חוקים סגור, המכיר אך ורק בנגלה לעין ובנמדד במעבדה, תוך שלילה מוחלטת של כל מה ששוכן מעבר לגבולותיו הפיזיקליים, קיפאון מחשבתי ודחיקה את העולם התיאורטי והמופשט החוצה כ״לא מדעי״.

אך למעשה, המדע בבסיסו הוא היפוכו הגמור של הקיפאון המחשבתי. המדע אינו רק רשימת מצאי של עובדות או תגליות פיזיקליות, אלא בראש ובראשונה מתודולוגיה מאורגנת, דרך חשיבה ושיטה לחקירת העולם.

המדע אינו טוען שהוא יודע הכל, אלא מציע שיטה לבירור מה שאיננו יודעים באמצעות ״כיבוש״ תובנות תיאורטיות על ידי יישום שלהן במציאות הגשמית.

עקרונות הבסיס של המדע נועדו להבטיח שהידע שהאנושות אוספת ועליו היא מסתמכת, יהיה אובייקטיבי, עקבי וניתן לשחזור ובדיקה.

השיטה המדעית כתהליך מחזורי וספירלי

השיטה המדעית אינה פועלת כקו ישר המוליך אל יעד סופי, אלא כתהליך מחזורי וספירלי.

ראשיתו בזיהוי של תופעות בעולם הפיזי באמצעות תצפית (Observation), המובילה לשאילת שאלות ממוקדות המבקשות לתהות על פשר התופעה.

מתוך השאלות הללו נולדת ההשערה (Hypothesis) – הצעה להסבר זמני שניתן לבחון אותו באמצעות ניסוי ואיסוף נתונים בתנאים מבוקרים, המאפשרים לבסוף לבצע ניתוח ולהסיק מסקנות.

אם הנתונים מפריכים את ההשערה, ישנה חזרה לנקודת ההתחלה עם תובנות חדשות.

אם הם תומכים בה, נסללת הדרך לתיאוריה רחבה יותר, אך גם היא תמיד תעמוד במבחן של התצפית הבאה.

בכל עת, כלפי כל תוצאה, ניתן להציע תיאוריה חלופית, שתערער על התיאוריה הקודמת. כאן נכנס לתמונה עיקרון ״תער אוקאם״ (Occam's Razor) – עיקרון המנחה את המדע לזיקוק מתמיד של הידע באמצעות העדפת ההסבר הפשוט ביותר, מתוך הבנה שככל שתיאוריה דורשת פחות הנחות מוקדמות, כך גדלה ההסתברות שהיא מייצגת נכונה את המציאות.

השיטה המדעית היא תהליך של תיקון עצמי, זיקוק ושיפור מתמיד. בשונה מדתות או אידיאולוגיות, המדע ״משנה את דעתו״ בהתאם לראיות חדשות. לכן, חוק או תיאוריה מדעית הם בהגדרה ״ההסברים הטובים ביותר שיש לנו כרגע״, והם תמיד פתוחים לשינוי.

המדע כתשתית מתרחבת

כשאני כותבת את הפילוסופיה שלי, אני מביאה פעמים רבות תובנות, רעיונות ודרכי חשיבה שמתכתבים עם עולם המדע וטוענים אותו במשמעויות תודעתיות.

למשל, במאמר מן הכוח אל העוצמה התייחסתי למשמעויות התרבותיות – חברתיות שנוגעות לחוק התנועה השלישי של ניוטון – הגורס כי לכל פעולה יש תגובה, שווה בעוצמתה והפוכה בכיוונה.

במאמר החתול של שרדינגר – מה שניצור הוא שיהיה ובמאמר כוחה של אמפתיה כתבתי על המשמעויות הערכיות, הנפשיות והחברתיות של עיקרון השזירה הקוונטית.

המאמר הנוסע בזמן מרחיב את רעיון ״התרחבות זמן״ או ״נזילות זמן״ מתוך תורת היחסות של איינשטיין.

במאמר כשהזנב מכשכש בכלב – דעיכתה של האליטה בישראל כתבתי על שיאי מטריצה – מושג שהרחבתי מתחום המתמטיקה והפיזיקה למשמעויות התודעתיות-תרבותיות-חברתיות.

במאמרים הטוב במיטביותו ו-אשליית סוף ההיסטוריה התייחסתי למחקרים בתחום חקר המוח והפסיכולוגיה האנושית המוכרת.

במאמר על דטרמיניזם ובחירה חופשית הבאתי פרספקטיבה חדשה שעונה על שאלות ומיישבת פרדוקסים שנמצאים בשורש התורות הפילוסופיות הקיימות.

וישנן עוד ועוד דוגמאות.

הגישה שאני מציעה, רואה במדע מצע של ידע, שניתן לנבוע ממנו כדי לפתח חשיבה פילוסופית-תודעתית רחבה.

התנועה שאליה אני מכוונת היא גישור אינטלקטואלי ותודעתי מהמדע אל שדות ההכרה הקוסמית, שהיא כעין רשת נוירונית אדירת ממדים של אינטליגנציה תבונית, שמתפתחת תוך כדי תנועה בתוך ממדים של חומר ומסלולים של זמן.

כדי להבין את הרעיון הזה, חשוב להכיר בכך שכולנו חלק מאינטליגנציה תבונית שפתוחה בסופר-פוזיציה באמצעות תולדות של אותה אינטליגנציה. התולדות הללו פרושות על פני מספר אדיר של מציאויות, מסלולי זמן ונתיבי חיים והתפתחות, המתקיימים כולם במקביל ומנפקים מהלך רב משתתפים של התפתחות וגילוי עצמי.

הבנת היסוד הזו, מחלצת את הקיום שלנו מן המוחלטות והבלעדיות של הקיום הגשמי ומאפשרת לנו להיפתח לכל הרצף של הקיום האוניברסלי שלנו – מעולם מופשט ורחב, שרובו סמוי מעינינו, אל עולם גלוי, מוכר וידוע, המתועד על  ידינו באמצעות החושים שלנו וכלים שפיתחנו לאורך האבולוציה שלנו עלי אדמות.

היתרונות והמגבלות של המדע

המדע, כפי שאני רואה אותו, הוא מצע תודעתי חי, מתפתח, גמיש ודינמי. לא אמת סופית, קבועה ומוחלטת, אלא מרחב תבוני המזמין אותנו להיפתח עוד ועוד אל הקיום המורחב שכולנו חלק ממנו.

יש במדע יסוד אמיץ של סקרנות, חקירה, ושאיפה לפוגג תקרות זכוכית ולערער מוסכמות, או לחלופין לאמת אותן, לחבר אותן לעוד אמיתות וליצור תמונת מציאות עשירה ומורחבת.

אך יש במדע גם מגבלות.

אחת המגבלות של המדע היא התערבות של בעלי אינטרס שמנתבים מגמות ומחקרים שלא במאור פנים ומתוך מגמתיות שעלולה לעמעם אמיתות ולהוביל במעגלים סגורים המשמרים הגמוניה ושליטה על ידע ומשאבים (דוגמה לכך הבאתי במאמר על משבר האקלים ועל ״מחקרים״ ממומנים ומוטים על ידי בעלי אינטרס, ויש אינספור דוגמאות נוספות).

מגבלה נוספת היא הפרדוקס שבו נטייה שמרנית בקרב אנשי מחקר, יוצרת היצמדות למוכר ולידוע והפיכת מה שמוכר וידוע לתבניות נוקשות ומוחלטות, המלוות בציניות כלפי רעיונות שאינם עולים בקנה אחד עם המוסכמות המדעיות ובכך יצירה של תקרת זכוכית תודעתית. 

בפרדוקס הזה, המדע עלול לנוע במעגלים סגורים שמונעים חקירה סקרנית ואמיצה החותרת אל מעבר לגבולות המדע המוכר, זאת מכיוון שהעין המדעית הצופה על תופעות ומנסה להסביר את משמעותן, מסוגלת לזהות ולמדוד רק את מה שהיא כבר מכילה בתודעתה, ובכך מגשימה שוב ושוב את אותן מגבלות ומשפיעה שלא ביודעין על תוצאות הניסוי, מבלי לדעת שבכך מופר עיקרון האובייקטיביות המדעית.

לראות את הקיים, לנבוע מיש, להתמיד להתחדש

המדע הוא השתקפות של האנושות החוקרת את עצמה.

טיבו של התהליך הזה שהוא יפעל על פי עיקרון היסוד שאותו אני מתווה כבסיס חיוני להבנת מערכות אוניברסליות ואינדיבידואליות: ״לראות את הקיים, לנבוע מיש, להתמיד להתחדש״.

מעצם טיבו של גילוי עצמי ומעצם טיבה של צמיחה אבולוציונית, התנועה ההתפתחותית תסתמך על מה שמוכר, ידוע, מוכח ומתועד, ותשאף להרחיב אותו, לפתוח ולמתוח אותו אל מעבר לגבולות שלו.

כדי לעשות זאת, בכל שלב נדרש לפתח מחשבות ורעיונות חדשים, להתרחב אל מעבר לתקרת הזכוכית התודעתית והתפישתית ולהפוך סמוי לגלוי, ובלתי ידוע לידוע.

עיקרון יסוד זה, מלווה את ההבנה שמדע איננו רק תיאור ותיעוד העולם באמצעים גשמיים מוכחים, אלא תנועה חיה של תודעה המנסה להביע את עצמה דרך כלים של מדידה, הגדרה והמשגה.

מתוך כך, המדע הופך לאבן דרך בתהליך גילוי עצמי של המקור את עצמו בתוך חומר.

תודעה שחוקרת את עצמה בסופרפוזיציה

כדי לבסס אמיתות שניתן להסתמך עליהן, ולעשות זאת באופן יסודי ומוסכם, נדרש היה לפתח שיטה שבה איסוף הנתונים והמסקנות מתבסס על עובדות שניתן לאמת ולהגדיר כהַדִּירוֹת – משמע ניתנות לשיחזור(Reproducible) ואובייקטיביות.

הדבר נעשה באמצעות חושים או מכשירים מדעיים, שתכליתם לאסוף הנחות או רעיונות מופשטים ולתרגם אותם באמצעים מדידים לאמיתות מוסכמות ומקובלות.

אני מתארת לכם תהליך חקירה, בתנועה פתוחה וספירלית, שבבסיסו ישנה סקרנות ומוכנות לערער על המוכר והידוע, מתוך הנחת המוצא כי כל מה שאנחנו מכירים ויודעים הוא תוצר של מה שאנחנו מסוגלים לתפוש ולנתח באמצעים העומדים לרשותנו בכל רגע נתון.

הנחת המוצא הזו, משאירה את בסיס הידע הנצבר פתוח, גמיש ובלתי מוחלט, והיא זו שמאפשרת למדע לפעול ככלי שרת בעבור צמיחה וגילוי עצמי של הציוויליזציה האנושית.

כאשר אנו מתבוננים על המדע, לא כעל ידע מוחלט אלא כעל מרחב פתוח של ידע מתפתח, אנחנו יכולים לצאת מנקודת ההנחה שאנחנו מודדים ומבינים בכל פעם את מה שאנחנו מסוגלים לתפוש ולנתח באותו הזמן, אך תמיד ישנה אפשרות להרחיב את התפישה והתודעה, לפוגג תקרות זכוכית של חוקיות מוכרת וידועה, ובכך, להציע פרשנויות רחבות וחדשות לכל מה שטרם הובן או הוסבר באופן מלא.

תיאוריה מוכרת וידועה תמיד יכולה להתחלף בתיאוריה אחרת, ברורה יותר, רחבה יותר, כפי שקרה שוב ושוב במהלך ההיסטוריה של המחקר המדעי, גם אם בתחילה רעיונות חדשים נהדפו או עוררו התנגדות והוקעה בקרב הקהילה המדעית והציבור הרחב.

נקודת המוצא הזו פותחת פתח לחקור מרחבים חדשים ולהוכיח תפישות ורעיונות שהופכים למציאות בת-קיימה.

המחקר המדעי: תהליך של גילוי עצמי

על פי נקודת המבט שאני מציעה, כל גילוי מדעי הוא תוצאה, בראש ובראשונה של השראה רעיונית ומבע תודעתי, שמתורגמים לשפה פנימית שמצליחה לסלול דרך כלפי חוץ ולהיות מגולמת בתופעה הנמדדת במציאות הגשמית.

האם התנועה הזאת שאני מציגה, מוכרת לכם מאיפשהו?

אם כן, אתם צודקים.

זוהי התנועה מגרעין העצמי, אל החלל הפנימי ומשם אל המעטפת, כפי שהיא מוכרת לכם בוודאי מתכנית הלימוד – מודול 1 או מהמאמרים השונים שכתבתי בנושא הזה.

למעשה, תנועתו הספירלית של המחקר המדעי הוא מקרה פרטי (ביטוי ספציפי) של אותו התהליך הכוללני שכולנו באנו ליצור כאן בקיום הגשמי שלנו, שבו אנחנו נעים דרך חומר וזמן, מגלים עוד ועוד את עצמנו ואת העולם, ומבינים עוד ועוד מי אנחנו, מה הטבע העצמי שלנו, מהו טבעו של היקום והקיום ומהו ההקשר שבתוכו אנחנו מתקיימים.

זהו מהלך שבו אינטליגנציה תבונית, המגולמת בגוף של חומר חי, מתרחבת להבין את מהות הקיום שלה, להגות תיאוריות ורעיונות, לחקור, לאמוד ולבחון אותם באמצעים וכלים גשמיים, במדידות ותצפיות המבוססים על ממשות חומרית.

לזה אנו קוראים מדע.

המעבר מתיעוד העולם הגשמי – לשותפות ביצירה שלו

המדע עצמו הוא חלק מהאבולוציה של תודעה קוסמית.

ככזה, הוא עתיד לעבור שינוי במהלך מה שאני קוראת לו המעבר הגדול.

במהלך ההתעוררות של האנושות להבנת שייכותה למכלול הקוסמי ולהקשר הרחב שבו היא מתקיימת, וקיום של שותפות פעילה ביצירה של העידן ההיוני, המדע עתיד לעבור מהתבוננות חיצונית אל הקיום, תוך הישענות בלעדית על לוגיקה שכלתנית ובחינה באמצעים מדידים, אל קיום כבורא-שותף, שבו לא רק השכל משתתף בתהליך החקירה והגילוי, אלא מנעד רחב הרבה יותר של העצמי – הכולל תודעה, השראה, רעיונות מופשטים והכרה אוניברסלית ערה.

זהו מעבר:

מתודעת ניסוי ותיעוד – לתודעת התפתחות וגילוי בלתי תלוי, השוזרים רוח וחומר, שכלתנות והשראה.

ממדידה של חומר – ליכולת להנכיח משמעות, מתוך ממשק חי ומתפתח בין אינטליגנציה תבונית לממשות גשמית, שמשכלל את האמצעים לחקור את החומר ולהשפיע עליו באופן מודע וער.

מניסיון להתחקות אחרי תבניתיות וקביעות, שמעניקה ביטחון, ודאות ויציבות שיש בהן היקשרות לחוקיות קיימת שנתפשת כמוחלטת – אל חקר פתוח שחש בנוח במחוזות של אי-ודאות ושואף להתרחב אל מחוץ לתבניות החוקיות הקיימת, לגלות עוד ועוד מרחבים הסתברותיים חדשים ולעגן אותם באמצעות תצפיות חדשות, כמציאות ממשית.

התהליך הזה, שבו אינטליגנציה חוקרת את קיומה באמצעים הגלויים לה ובכלים שאותם היא מפתחת, מתעדת רעיונות ובוחנת אותם באמצעות כלים גשמיים תוך כדי מהלך ההתפתחות שלה, הוא מהלך יפיפה של חיבור בין רוח לחומר ופרישת הגשר החי שבין עולם סמוי, מופשט ומרובד שאינו גלוי לחושים, לבין העולם המוחשי והגשמי שאותו ניתן לאמוד ולמדוד באמצעים אמפיריים.

על פי הגישה הזו, המדע הוא זרוע אחת בלבד של ישות תודעתית רחבה הרבה יותר שמכילה את הרוח האוניברסלית, את התודעה הרחבה והפתוחה, את המודעות הערה, את הערכים הקוסמיים, את המוסר התרבותי-חברתי, את היצירתיות וההשראה, את השאיפה לאחדות בין הפרטים לבין המכלול, ואת הנפש והגוף השואפים לטרנספורמציה מתמדת ומכווננים כלפיה.

אינטליגנציה קוסמית מתפתחת בתוך חומר חי מתעד

המחקר המדעי משלב פיתוח אבולוציוני ופיתוח טכנולוגי.

השזירה בין תודעה דינמית, שמתפתחת על בסיס מתמיד ומביאה עוד ועוד רעיונות פורצי דרך, לבין כלים טכנולוגיים, שיטות ומתודות מעשיות לאיסוף נתונים, היא זו שמחוללת צמיחה של אינטליגנציה תבונית בתוך ממשות של חומר וגשמיות, תוך כדי צבירה של ידע תבוני ומסקנות חדשות.

הידע והמסקנות אינם מתועדים רק בספרי המדע וברשומות המדעיות, אלא בתוך מאגר ידע אוניברסלי דינמי שממשיך להתפתח תוך כדי תנועתה של הציוויליזציה האנושית דרך חומר וזמן.

זהו תהליך של פרישת גשר בין עולם סיבות לעולם תוצאות.

תהליך שבו האינטליגנציה הקוסמית של תולדות המקור, המגולמת בחומר חי המגיב לאינטליגנציה השזורה בו ומתפתח במקביל אליה, לא רק מתקיימת באופן נטול הכרה או מודעות, אלא חוקרת, שואלת ובוחנת את הקיום ואינה תופשת אותו כמובן מאליו או מוחלט.

בכך, המדע, במובנו החדש, הופך לתיעוד מתהווה של תודעה, החוקרת את עצמה תוך כדי תנועה, ועושה זאת באמצעות סימפוניה רחבה של רעיונות, דימויים, חושים, כלים וניסויים.

הגישה שאני מציגה מונעת זלזול בתודעה או בהשראה רוחנית ופילוסופית, מכבדת את תצורות החשיבה הפתוחות ורואה בהן בסיס חיוני להתפתחות שכלתנית ומדעית.

בני האנוש הם ספריות חיות, הנושאות את השלב האבולוציוני של התודעה המתפתחת והמתרחבת תוך כדי מסע החיים על פני האדמה.

במובן הזה, המדע הוא לא רק מה שנכתב בספרים ומתועד בניסויים, אלא גם מה שנכתב ומתבסס דרך הניסוי הגדול מכולם, שבו אינטליגנציה תבונית מגולמת בגוף ובנפש, שרויה בתנועה ספירלית, שבה המין האנושי מתפתח אל עבר גרסה מזוקקת יותר של עצמו.