אנחנו חיים בסרט
חג החנוכה הגיע אל מחוזותינו ומעורר בי מחשבה על כך שאנחנו חיים בסרט.
כמו סרטי גיבורי על, כמו משחקי המחשב שבהם הטובים נלחמים ברעים, וכמו סרטי האקשן שכה אהובים על הקהל הרחב, כך גם חג החנוכה מכניס אותנו לאווירה של מלחמת אור בחושך ושל מאבקי כוחות בין צדדים הנלחמים על קיומם.
רבים מן החגים טומנים בחובם חשיבה דואלית וממוסכת, וחזרתיות שבה ציבור רחב דבק במנהגים שאיש אינו טורח לשנות ולעדכן, והפכו נטולי מהות ומשמעות.
החגיגה האוטומטית של החגים באותו האופן, שנה אחר שנה, והנהיה אחר הנרטיב שהחגים מספקים, אינן תורמות להתפתחות שלנו כחברה.
החזרתיות הזו על אותם סיפורים ועל אותם ריטואלים ומנהגים, לא באמת פותחת פתח למשהו חדש, היא אינה מאפשרת לתודעה להשתחרר מכבלי העבר ובולמת את הסיכוי לחולל שינוי בנורמות על פיהן אנו מגדירים את עצמנו, את זהותנו, את טעם החיים, את האופן שבו אנו חוגגים ושמחים ובכלל את המציאות בה אנו חיים.
כמו בסרטי גיבורי-על, יקום של טובים כנגד רעים
נסו לחשוב על הנרטיב של חג החנוכה כפי שהוא נחרט בתודעה הציבורית: ניצחון הטובים על הרעים, מלחמת אור בחושך, מעטים מול רבים, העם הנרדף שמרד במשעבד שרצה לכלותו.
סביב הנרטיב הזה מתרחשים גם ניסים ונפלאות ומתקיימת הודיה הנובעת מן ההיחלצות מצרה ואסון.
הדבר מתחבר לתודעה האנושית הקולקטיבית שמחבבת מאוד את מלחמות האור בחושך והטובים ברעים.
כאמור בתחילת דבריי, כל סרטי גיבורי העל וסרטי האקשן מבוססים על הנרטיב הזה שמושך קהל רחב. גם עולם הגיימינג ומשחקי המחשב מבוסס על החיבה האנושית למלחמות ומאבקי כוח.
בהתכנסות לחגוג ניצחון, התגברות על משהו או מישהו, אין באמת העצמה של נרטיב חיובי המבוסס על שלמות ושלום, אלא התאגדות המבוססת על מאבק ומלחמה.
נסו לחשוב על כך: כדי להרגיש חיות, חיוניות, חדוות קיום וטעם לחיים, הנפש האנושית מורגלת למהלך מסויים שעיקרו איום קיומי, חוויה של הישרדות, פחד ומתח המגיע לשיא ואז מפלה או ניצחון שיש בהם התרה של המתח ושחרור שלו בגלים של מתח-התרה ופריקה, מתח-התרה ופריקה, וחוזר חלילה.
האופיין שאני מתארת לכם הוא התמכרותי. הוא ממכר, והוא שוחק את הנפש שמוסללת להעניק משמעות וטעם לחיים רק כאשר מתקיימים מתח מתמיד, ומאבק המצוי ברקע ודוחף לתנועה, מעודד התגברות על אתגר, קושי או איום ויכולת לחוות את הקתרזיס שאחרי.
החיים כמגרש כדורגל
האופיין שאני מתארת לכם הוא גם מה שמאגד אנשים.
נסו לחשוב על העוצמה שבמשחקי כדורגל או כדורסל, על תעצומות הרגש שעולות מקהל האוהדים המתאגדים סביב קבוצה במחנות שונים הנלחמים זה כנגד זה על הניצחון וההכרה.
נסו לחשוב על ספורט תחרותי בימנו, כמו קרבות אגרוף שבהם הקהל באקסטזה ונוקט צד ועמדה המעוררת בו אדרנלין, פרצי אנרגיה נפשית חזקים וגם קטרזיס ופורקן.
נסו לחשוב על קרבות גלדיאטורים בזירות העתיקות של רומא.
פעמים רבות, קל ליצור מכנה משותף ולהתכנס סביב רעיון היוצר קיטלוג דואלי ומוחלט כטובים ורעים, אור וחושך, אויב ואוהב ומאבקי כוחות ביניהם ובכך לפרוק את האנרגיה הנפשית אל תוך מרחב של מלחמה.
הדבר משלהב את הנפש ומעורר תחושה של שייכות לצד, של הירתמות למען צדק, של ניצחון בתחרות על משאבים, של סיבה לחגוג את ההתגברות על הכוחות העויינים ובכך מוענקת משמעות לקיום.
אפשר גם לחגוג אחרת
אם נחזור לחג החנוכה, כמו בעולם משחקי המחשב וסרטי גיבורי העל, כך גם הרבה מן החגים היהודיים מתקיימים ביקום רווי הישרדות ומלחמות קיום.
זהו עולם שבו מתקיימים לאומים נפרדים, בעלי זהויות נפרדות ואמונות נפרדות, אשר מקיימים מאבק מתמיד ביניהם. במציאות של העולם המפורד והדואלי הזה, העם היהודי הנפרד מיתר העמים, הוא עם נרדף, מאוים, סובל ונלחם על חייו מפני אלה הבאים עליו לכלותו.
אם נתבונן בכנות על המראה שהמציאות משקפת לנו, קל לזהות שמשהו לא עובד ושנדרש שינוי עומק בנורמות על פיהן אנו מנהלים את חיינו. שינוי שכזה משמעותו מוכנות אמיצה ללכת נגד הזרם ולא לקחת חלק בנהירה העדרית אחר הנרטיב הזה ואחר המסורות הקיימות והנורמות המשמרות אותנו חגים וסובבים במעגל סגור בתוך יקום רווי מלחמות ומאבקי כוח.
חשוב להכיר בכך, כי אפשר גם ליצור תנועה רבת עוצמה מתוך רגשות חיוביים שאינם מבוססים על מלחמה כנגד, אלא על העצמת הבעד.
ניתן לפעול מתוך כוחות התנעה של אהבה ואכפתיות, רצון לממש חזון וערכים ותשוקה להשפיע ולחולל תמורה והתחדשות גם ביקום שבו כולנו מאוחדים סביב ההכרה שגורלנו משותף וכי כולנו מאותו מקור.
אפשר ליצור תנועה לא מתוך שאיפה לחסל ולהרוס אלא מתוך מיקוד ברצון לבנות, לקדם וליצור משהו חדש.
אפשר לחוות חיוניות, חיות וחדוות קיום גם מתוך בניה ויצירה ושיתופי פעולה והגעה לשיאים של הרמוניה משותפת.
לחגוג את האור
לחג החנוכה משמעויות נוספות מלבד אלו בהן התמקדתי: חגיגה שבה החורף מגיע להיפוך כך שהימים מתחילים שוב להתארך, חגיגה של הכנת השמן לאחר מסיק הזיתים וכמובן של מאכלים המטוגנים בהרבה שמן, חגיגה של הניסים והנפלאות והודיה עליהם ועוד.
אך חג החנוכה ידוע מאוד גם כחג האורים. חג האור.
האם כאשר אנו מבקשים לחגוג את האור אנו מכירים בכך כי לאור ספקטרום רחב של ביטוי? שאין באמת טובים ורעים אלא הכל הוא עניין של נקודת מבט ותפישת עולם?
כאשר אנו מבקשים לחגוג את חג האורים חשוב להכיר בכך שבכל אור יש חלקיקים של חושך, ובכל חושך ישנם חלקיקים של אור. דבר אינו קבוע או מוחלט, אלא הכל מצוי בתנועה שאנו מעצבים אותה באמצעות הבחירות שלנו והאופן שבו אנו תופשים את עצמנו ואת המציאות.
זוהי תקופה של התעוררות והתפקחות קולקטיבית.
זוהי תקופה הדורשת ריפוי ופיוס, מתוך התכנסות סביב הרצון לבנות ביחד מציאות הרמונית המבוססת על ערכים מוסכמים על הרוב, ללא קשר לדת, לאום, גזע ומין.
זוהי תקופה המזמינה אותנו לעלות שלב ולהתבגר כקהילה וחברה ולהשתחרר מלפיתתה של החשיבה הדואלית המעודדת חיכוך, מאבק ומלחמות ולשנות את הנרטיב.
מתוך כך חשוב לסלול נתיבים חדשים למסורות חדשות, החוגגות את הקיום באופן חיובי המבטא שלום ואהבה.
זהו זמן לכתוב סיפור חדש ביקום חדש, שבו אנו חוגגים את האור כביטוי של התפתחות והתחדשות, מתוך נחישות ועוצמה, רגשות חיוביים, אחריות, עזרה הדדית והכרה כי אנחנו הם אלה שמחוללים ניסים ונפלאות בכל בחירה פרואקטיבית שאנו יוצרים.
מה שניצור הוא שיהיה!
