להציב תנאי סף

כחלק מתקופת המעבר הגדול שבה אנחנו מצויים ושעליה כתבתי לכם לאחרונה, הולכים ומעמיקים הפערים בין מנטליות ותרבויות, ומתעצמות ההתנגשויות בין סטים שונים של ערכים וזהויות. 

כל אלו מפגישים אותנו עם אתגרים ודילמות מוסריות, שנובעים ממאבק בין מוסכמות, תפישות עולם וגישות, ומהקושי לשחק משחק משותף בכמה מגרשים שונים, שאמות המידה והערכים שלהם משקפים תפישות עולם שונות ולעיתים אף מנוגדות.

המאבקים והקונפליקטים שאנו פוגשים, נובעים מהיעדר היכולת של האנושות להגדיר תנאי סף וערכי ליבה – שחלים על כל אדם ועל כל מדינה וחברה והם אלו שמגדירים את במת המשחק המשותפת למין האנושי כולו ואת הזכות לקחת בה חלק.

מאחר ולא הוגדרו תנאי סף שכאלה, אנו עדים להפרות של ערכים אוניברסליים לטובת אינטרס אינדיבידואלי של מגזר, מדינה או דת כזו או אחרת. זוהי התנגשות בין זירות, אינטרסים, אבל במקרים רבים גם התנגשות בין מערכות אמונה ותפיסות מוסר.

הקונפליקט הזה בולט מאוד בתקופה הזו בישראל שנקרעת לגזרים בפוליטיקת זהויות ובמאבק בין ערכים מגזריים מבלי שישנם ערכי ליבה ותנאי סף שיגדירו מהן המוסכמות המשותפות לכל הישראלים באשר הם.

ניתן להסתכל על ישראל כעל המיקרו שמייצג את המקרו – משמע התהליכים המקצינים בישראל, הם המיקרו-קוסמוס של הקוסמוס והם תמצית מוקצנת של המהלכים שמתרחשים ברחבי העולם כולו, ודוחפים את האנושות להתעורר ולהבין כי על מנת למגר את הפופוליזם הגואה ולהציב גבולות ברורים למגמות הנוגסות בדמוקרטיה, נדרש להגדיר סולם ערכים שמדרג את הערכים המגזריים השונים ומגדיר בבירור ערכים חשובים יותר וערכים חשובים פחות, ערכים מתקדמים יותר וערכים מתקדמים פחות ומעניק קדימות לערכים המתקדמים והחשובים יותר.

המונח ״סולם ערכים״, כשמו כן הוא – הוא סולם  שיש בו דירוג. והוא נועד ליצור סדר ברור להציב בראש סדרי העדיפויות ערכים שהם ערכי ליבה שאליהם מחוייבת כלל האנושות ומצויים מעל הכל.

אנחנו נדרשים להבחין בין ״טוב״ ו-״רע״, בין מתקדם יותר למתקדם פחות, בין נאור ותבוני לבין בור ונבער ובהתאם לכך לדרג ערכים לפי סדר החשיבות שלהם, ולתעדף ערכי ליבה על פני  ערכים שהם מקומיים, סקטוריאליים ומגזריים וחשיבותם אולי משמעותית לאותו מגזר, אך משנית לסולם הערכים האוניברסלי המוסכם על כולם.

כדי להבין זאת, ניתן להתבונן למשל על הדרת נשים. זהו ערך סקטוריאלי של חברות מסורתיות שמרניות ודתיות והוא נמוך יותר מערך של שוויון זכויות לכל בני האדם ללא קשר למגדר המיני.

אם ניקח את הערך של פמיניזם, או תמיכה בלהט"ב, אלו הם ערכים מגזריים חשובים – אך מעליהם מצויה זהות רחבה יותר וחשובה יותר והיא הזהות של נשים ולהט״בקים כבני אדם – ומכאן שהערך של כבוד לאדם באשר הוא אדם – בלי שום התייחסות למין או למגדר שלו, הוא נעלה יותר ומדורג גבוה יותר.

בערכים האוניברסליים ישנה הכרה בשונות ובמגוונות – ויכולת לתת לכל אחד לבטא את הייחודיות שלו, כל עוד הייחודיות שלו לא פוגעת ומבטלת את האחרים, ולא פוגעת בערכים דמוקרטיים.

משמע ערכי הליבה דורשים מחוייבות כלפי זהות עצמית כבן אדם, שהיא מעל לשאר הזהויות האחרות. זהות כאדם לפני הזהות הדתית או הלאומית או האתנית, זהות כאדם לפני הזהות המגדרית או הנטיה המינית, זהות כאדם לפני הזהות הפוליטית וכו.

התפישה הליברלית הרווחת, מדברת על כך שכל בני האדם שווים – ולכן לכולם זכות שווה לבוא לידי ביטוי. אולם זוהי הגדרה שגויה, מכיוון שבפועל, כאשר תפיסת שיוויון הזכויות מנותקת מערכי-על, נוצרת מסקנה בעייתית שמובילה לקונפליקטים, פרדוקסים מוסריים ואף פגיעה בחברה ובפרטים הטמונים בה, בשם זכות הפרט לשיוויון.

בפועל, איננו שווים. אנחנו שונים ומגוונים – ולכל אחד מאיתנו מגיעה הזכות השווה להביא לידי ביטוי את הייחודיות שטמונה בו והפוטנציאל האישי שגלום בו, כדי לבוא לידי ביטוי ברמה האופטימלית. 

הקונפליקט המוסרי נוצר, כאשר בשם ערך השיוויון יכול אדם בעל אג'נדות חשוכות, שהוא בור, ממוסך, מזלזל בחיי אדם, אלים, תומך בטרור ובהרס החברה הדמוקרטית, לקבל את הזכות השווה לבטא את דעותיו ועמדותיו – כמו אדם שמייצג ערכים של כבוד לאדם באשר הוא אדם, חופש מחשבה שוויון זכויות והזדמנויות וערכים דמוקרטיים.

בהיעדר קדימות לערכי ליבה המצויים בראש סדרי העדיפויות, כוחות שליליים ואפלים מקבלים במה בחסות הדמוקרטיה לבטא את קולם ולהרוס את הדמוקרטיה באמצעות כליה של הדמוקרטיה.

אך יתירה מזאת, מעבר לערכי הליבה, נדרש להגדיר תנאי סף, שמציבים רף שנדרש לעמוד בו ושאותו נדרש לקיים על מנת לקחת חלק במנגנונים החברתיים והפוליטיים המעצבים את המציאות המשותפת, זאת מכיון שבהיעדר תנאי סף ברורים, עלול להיווצר מצב שבו משתפים במשחק כאלה שהערכים שלהם פונים כנגד כללי המשחק ואף הורסים אותו ופוגעים בשחקנים השונים שבתוך המשחק.

גם את התופעה הזו אנחנו רואים בתקופה הזו בישראל, כאשר בשם הרצון לאחדות, נוצרת הכלה של אנשים וזרמים שהם אנטי דמוקרטיים ומשקפים קלקול ערכי ומוסרי, שמנורמל עד שהוא מתפשט בקרב ציבורים רחבים ודורס ערכי ליבה שהם הבסיס ליכולת לקיים אחדות אמיתית המבוססת על כבוד הדדי וערכים שלא מתפשרים עליהם.

אותם אלה השואפים לתיקון ולאחדות, באים בכוונות טובות, ובפועל יוצרים נזק גדול, מכיוון שהם מעניקים לגיטימציה לאנשים ולרעיונות שהם אנטי דמוקרטיים ובכך מכילים אותם בתוך יוזמות המבקשות לתקן, מבלי לגעת במה שמקולקל ודורש תיקון, מבלי להצביע עליו, מבלי לקרוא לו בשם ולהוקיע אותו.

כיצד אפשר לתקן אם לא מגדירים מראש מה ״טוב״ ומה ״רע״, מה ״חיובי״ ומה ״שלילי״?

כאשר מבקשים להוביל מהלך תיקון חוצה מגזרים, נדרש  להזמין את נציגי הזרמים השונים להתחייב לערכי ליבה משותפים שהם מעל הכל, ואם לא נוצרת הסכמה שיש בה חשבון נפש והתפקחות של מגזרים שפועלים בניגוד לערכי הליבה – נדרש לסרב להכיל ולהכליל את הזרמים הללו ויש ליצור דה לגיטימציה שלהם ולדחוק אותם אל השוליים שמחוץ לבמת המשחק.

במציאות כאן בישראל, אין הדבר כך. אנחנו רואים יוזמות השואפות ליצור "תיקון" ו"אחדות בעם", מושיבות סביב אותו שולחן ערכים מתקדמים, דמוקרטיים ואליטיסטים – יחד עם אידיאולוגיות מסולפות שיש בהם לאומנות קיצונית, משיחיות גזענות, אלימות והדרה.

ההזמנה ליצור תיקון, מבלי לאפיין בבירור את הקלקול והסילוף, אינה מובילה לצמיחה אמיתית או לאחדות אמיתית, אלא משמרת תנועה במעגל סגור של עוד מאותו הדבר.

הניסיון לתקן את מה ששבור ומסולף ומקולקל לא יוביל ליציאה מן המעגל הסגור. מה שיכול להוביל למישור חדש זו  המוכנות להתחדש, ליצור טרנספורמציה ולהגדיר מגרש משחקים חדש ובו ערכי ליבה ותנאי סף, החלים על כל אלו המבקשים לקחת חלק במשחק.

כדי ליצור שינוי אמיתי וממשי, אי אפשר לחזור שוב ושוב לאותם "ערכים" ואידיאולוגיות שגרמו למצב שאליו הגענו, אי אפשר להתעלם מן הסיבות ולגעת רק בתוצאות וגם לא ניתן להוביל מהלך מבלי לנפות את המשתתפים בו ולהציב תנאי סף המגדירים את העקרונות של המציאות החדשה שאותה רוצים ליצור. 

הדבר דומה להוספה של ירקות רקובים ומקולקלים אל תוך תבשיל טרי וחדש – הירקות הרקובים יקלקלו את התבשיל כולו, והוא יהפוך לבלתי אכיל ויזרק לפח יחד עם כל האנרגיה שהושקעה בו ותרד לטימיון.

כדי לחולל שינוי עומק שמניב פירות ראויים, יש לפעול לביסוס של תשתית חדשה, הנובעת מכל הקיים, אך יודעת להבדיל בין מה שתורם ומצמיח לבין מה שמחריב ומקלקל, ומסוגלת להגדיר מעל לכל הערכים המגזריים, ערכי בסיס שהם ערכי ליבה, ערכים אוניברסליים.

כדי לצאת מן המעגל הסגור, ולא לעשות עוד מאותו הדבר, כל מי שרוצה לקחת חלק בתהליך הטרנספורמציה החברתי הזה, נדרש להתחייב כלפי ערכי הליבה שיוגדרו ומהווים תנאי סף לכניסה ל"תבשיל החדש" – תנאי הכרחי להשתתפות במתווה שמגדיר את התשתית לשיקום החברה הישראלית וליכולת שלה לפרוץ את תקרת הזכוכית, לצאת מן המעגל הסגור ולשגשג.