חלק שלישי בסדרת המעבר הגדול
כפי שכתבתי בפרק הקודם בסדרת המעבר הגדול – החתול של שרדינגר, אנחנו נמצאים בעיצומה של תקופת המעבר הגדול, המשנה את פניה של האנושות לבלי הכר.
זוהי תקופה על ציר הזמן של ההיסטוריה האנושית, המשקפת תנועה משמעותית עד מאד בכדור הארץ, מכיוון שהיא מייצגת את הצורך לערער את המצב הקיים, את כל המוכר והידוע, לטובת היכולת של האנושות לפוגג את תקרת הזכוכית, להתפקח ממערכות האמונה הקיימות והנורמות המקובלות, ולהתעורר למשמעויות חדשות שלא היו גלויות עד כה ומתוך כך לתפוש את המציאות, את הזהות העצמית ואת הזהות הקולקטיבית באופן חדש.
זהו תהליך עומק אשר אם נבחר בו, יוביל לתקופת הרנסנס, ויוליד נורמות ואופייני התנהלות חדשים, הנובעים מתפישת עולם שהשתנתה תכלית השינוי.
האנושות נדחפת בעוצמה להשתנות, להפר קבעונות, להתפקח מדעות קדומות, מנורמות מסולפות ומסגנון חיים שהינו תוצר של מערכות אמונה ומוסכמות קולקטיביות שרבות מהן יהפכו בהדרגה לבלתי רלוונטיות.
לכן העתיד הקרוב יתאפיין בחוסר יציבות, ובמציאות שבה אירוע רודף אירוע בתנועה דינאמית שתכליתה לערער את המסגרות המוכרות והמקובעות.
השינויים המהירים שיתרחשו יפרו את הקבעונות ויצרו שינוי עומק בתפישת הזהות העצמית, הזהות הקולקטיבית כאנושות, ותפישת מהותם של החיים כאן על פני האדמה.
בהדרגה, יתפתחו בעולם ארץ תפישות עולם חדשות, אשר יציעו חלופות לאורח החיים הקיים וידחפו את האנושות אל עבר סף אבולוציוני חדש בתולדותיה.
שיקום כדור הארץ
העתיד הקרוב טומן בחובו סכנה מוחשית לקיומו של כדור הארץ ולקיומה של האנושות, המכלה במהירות את משאבי כדור הארץ.
העולם בו אנו חיים, מפרפר פרפורי גסיסה ומבקש החייאה מהירה, תהליכי שיקום והחלמה. זהו תהליך אפשרי, אך ההיתכנות שלו תלויה ביכולת לבסס תפישות עולם חדשות ולהחליט החלטות אמיצות הנובעות מהן. החלטות שתכליתן – לסלק מן המציאות את כל מה שזורע הרס ומכלה את משאבי כדור הארץ ואת משאבי הנפש האנושית, ולהביא לידי ביטוי את הפוטנציאל הגלום בה, החבוי תחת מעטים של מיסוך, בורות, עיסוק בטפל ושליטה תודעתית.
בשלהי המאה ה-20, בואכה המאה ה-21, האנושות הגיעה לרמת ניצול משאבי כדור הארץ שמציבה אותה מול צומת דרכים שיקבע את העתיד לבוא. השנה, כבר בחודש אוגוסט כילתה האנושות את כמות המשאבים השנתית שהפלנטה שלנו מסוגלת לספק . כלומר, בקרוב נצטרך עוד פלנטה כדי לספק את כמות המשאבים שאנו צורכים מדי שנה, והצריכה ממשיכה לעלות.
אנחנו בגירעון מתמשך ולמעשה כורתים את הענף עליו אנו יושבים: קרחונים נמסים, פני הים גואים והים הופך מזוהם יותר ויותר. האוויר גם הוא מזוהם, יערות הגשם מגולחים בזה אחר זה, מינים רבים של בעלי חיים נכחדים ומינים נוספים נאבקים על חייהם, כאשר התנאים לקיומם הולכים ומתדרדרים ושטחי המחיה שלהם הולכים ונעלמים. שריפות ענק, שטפונות, וירוסים חדשים מופיעים חדשות לבקרים ועוד ועוד.
במקום להתבונן על התהליכים ההרסניים ועל התודעה המסולפת שמזינה אותם – רבים עסוקים בלהתווכח האם ישנו משבר אקלים או שלא, האם הקורונה היא תוצאה של הנדוס תודעה או היוותה סכנה אמיתית, האם והאם והאם – באינספור ויכוחי סרק, שהם תוצר של עידן הפוסט אמת. ויכוחי סרק ומלל על-סופי, שמרחיקים אותנו מן היכולת הפשוטה להסתכל על העולם שלנו בעיניים כנות ולהבין כי ללא קשר לאמת כזו או אחרת – אנחנו חייבים לחולל שינוי מיידי באופן שבו אנחנו מתייחסים אל העולם הזה, שהוא השתקפות לאופן שבו אנחנו מתייחסים לעצמנו, ואחד כלפי השני.
המדע והטכנולוגיה, שאמורים היו לסייע בהתגברות על האתגרים ופתיחת אופקים חדשים, הופכים פעמים רבות לעלה תאנה שבאמצעותו מנסים למזער נזקים ולשמר את מה ש"נורמלי" ו"רגיל" וזאת במקום לשנות את התודעה האנושית ואת הדרך בה אנו מתנהלים כציביליזציה.
בפועל, התרבות האנושית נדרשת להאט, לחשב מסלול מחדש, להתבונן במבט מפוקח וכן על העולם שבו אנו חיים ולקחת אחריות על העתיד.
חישוב המסלול מחדש כבר אינו עניין של בחירה אלא הוא כורח המציאות, אם ברצוננו לשרוד את השלב האבולוציוני בו אנו מצויים כחברה אנושית, ולנוע אל השלב הבא.
טכנולוגיה ואבולוציה
כדי להתקדם אל השלב הבא בהתפתחות הציביליזציה האנושית, השינוי חייב להיות הוליסטי. הוא חייב לבוא מהתפקחות עמוקה ומרפורמה יעילה ומיידית בכל תחומי החיים. הוא חייב להיות מבוטא, בראש ובראשונה, בשינוי תפישת העולם הקולקטיבית ובתודעה האנושית, ורק אז הסתייעות בטכנולוגיה, כך שתשרת את הערכים והנורמות החדשות.
השינוי הנדרש נוגע לכל תחומי החיים – צריכה, תרבות, ילודה, כסף, דת, מזון, זהות ועוד. הוא מעורר שאלות שחשוב לשאול, ומערער מוסכמות שחשוב לערער עליהן, הן ברמה האישית והן ברמה הכוללת שלנו כאנושות.
הנטיה האנושית היא לדלג על השינוי התודעתי, הערכי והתפישתי המבטא צמיחה אבולוציונית, ולנסות לחפות על היעדר ההתפתחות באמצעות פתרונות טכנולוגיים.
אנחנו מכירים את זה כמחקרים ממומנים ומוטים מראש, שכל תכליתם הוא חיזוק של אג'נדה. אנו רואים זאת גם בכנסים וארגונים "למען הסביבה" הממומנים ומוטים על ידי בעלי עניין. אנחנו גם נחשפים לפעילויות שיווקיות שהן "גרין וואש" – יצירת מצג שווא של חברה הפועלת לכאורה למען קידום איכות הסביבה, אך זוהי מראית עין ותו לא, מכיוון שהחברות אינן יוצרות שינוי ממשי, שיש בו חשבון נפש, לקיחת אחריות ונקיטת פעולות אפקטיביות.
הנטייה האנושית, היא גם להתעלם מן ההקשר הכולל שבתוכו התהליכים מתרחשים, ולמקד את תשומת הלב בעולם הגלוי, המוכר והידוע, מבלי לחבר את המציאות החלקית והיחסית שבה אנו חיים, למכלול הקוסמי, הרחב שאנחנו כציביליזציה מהווים חלק בלתי נפרד ממנו.
כדי לקבל את הפרספקטיבה השלמה והמלאה, אנו נדרשים כציביליזציה למזג בין מדע ורוח, כך שהגילויים והפיתוחים הטכנולוגיים, יגובו בתודעה מפותחת ובחיבור רוחני שיש בהם ראיה הוליסטית וממשק אל הטבע הקוסמי הטמון בכל.
החיבור ההרמוני שבין טכנולוגיה לתודעה ובין שכלתנות לרוחניות, הוא זה שיאפשר לנו ליהנות משני העולמות, ולוודא כי ההאצה הטכנולוגית, אינה פוגעת בנו ובסביבה ואינה מנתקת אותנו זה מזה, ומן הביוספירה ועולם החי, אלא תומכת את המעבר מניכור לחיבור, ומאפשרת חיים אנושיים, שיש בהם מיזוג בין הטבע האנושי ועולם הטבע, החי, הצומח והמינרלים, לבין כלים טכנולוגיים שפועלים עימם ביחסי גומלין הרמוניים. כל זאת לטובת יצירת תהליכים שלמים, הוליסטיים ובריאים שמקדמים הן את האנושות והן את עולם הקשרים החיים שכולנו מהווים חלק בלתי נפרד ממנו.
פיתוחים טכנולוגיים בראייה הוליסטית
במאמר ״על אופנה וקיימות – מניכור לחיבור״ תיארתי כיצד התפתחו בעולם ארץ הבניות תרבותיות ואופייני פעולה שיוצרים נזק אדיר לאדם ולסביבה.
במאמר כתבתי:
״אנחנו חיים בתרבות שיוצרת ניכור בין האדם לבין הביוספירה – משמע הרבה מאוד אנשים מנותקים מכל המערכת האקולוגית החכמה והיפיפיה של כדור הארץ, שכולנו חלק בלתי נפרד ממנה.
כציביליזציה, אנו מנותקים מן ההקשר הכולל שבתוכו החיים האנושיים מתקיימים. אנחנו תופשים עצמנו נפרדים זה מזה ומן העולם שבו אנו חיים, וזה משפיע על אורחות חיינו ועל יחסי הגומלין שלנו עם העולם שלנו על שלל המערכות המרכיבות אותו.
כמין אנושי, איננו עוצרים לרגע להבין, שהקשר שלנו עם כדור הארץ ועם המערכות האקולוגיות שלו, הוא מערכת יחסים לכל דבר. זוהי מערכת יחסים שנדרש להשקיע בה, לטפח אותה ולהזין אותה, מתוך כבוד, ואהבה, ורצון טוב, וגם מתוך הכרה פשוטה שאנחנו לא יכולים להתקיים בלי כדור הארץ ותלויים בקיומה של המערכת האקולוגית שלו.״
ובמילים אחרות, הכל מתחיל בתודעה ובערכים, המשפיעים על תפישת העצמי ועל ההבניות התרבותיות השונות הנובעות ממנה.
האנושות נדרשת להתעורר להכרה כי כל פיתוח טכנולוגי, נדרש לקיים במסגרת ראיה הוליסטית, תפישת עולם אחדותית וערכים המבוססים על הקשר הקוסמי הקיים בין כל מרכיבי הקיום – אחרת, הדבר עלול להוביל להרס וכילוי.
אין טעם בלפתח אופייני פעולה וטכנולוגיות שבאים לפתור דבר אחד ובפועל מזיקים ופוגעים בדבר אחר.
לכן, על האנושות לרתום את הטכנולוגיה בשירות התודעה והערכים, למען האבולוציה, ומתוך גישה הרואה את הקשר שבין כל מרכיבי הקיום, ומבקשת לאפשר לכל המכלול האנושי ועולם הביוספירה, קיום הרמוני שיש בו רווחה ושגשוג.
זוהי תפישת עולם שבה פיתוחים טכנולוגיים אינם פוגעים בבני אדם, בעולם החי והצומח, לא מנצלים משאבי אדם ועולם ולא מכלים והורסים, אלא מנהלים קשרי גומלין שיש בהם כבוד ושבהם הטכנולוגיה משרתת את השגשוג, הצמיחה והרווחה של כל יציר נברא.
זוהי תפישת עולם שמניבה פיתוחים טכנולוגיים, שיש בהם מיקוד בשיטות ואמצעים שתועלתם היא הרמונית כלפי המכלול שבתוכו כלולים אנשים וכלול עולם הביוספירה על שלל מרכיביו. מסיבה זאת פיתוחים אלו מראש אינם מעבירים מימון או משקל לאופייני פעולה שיש בהם נזק והרס.
ישנם פיתוחים טכנולוגיים ופרקטיקות שהתבססו בתרבות האנושית, שהם מזיקים לאדם ולסביבה. פיתוחים אלו למעשה נובעים מתפישת עולם הישרדותית וראיה חלקית, שאמנם מנסה למצוא פיתרון טכנולוגי לנושא מסויים, אך בו-זמנית הורסת, פוגעת ומכלה תחומים אחרים. זוהי תפישה אנוכית ומסולפת, שממוקדת בהישגים, רווחים, תוצרים ותוצאות. היא מנותקת מעולם סיבות, שבו הכל שזור בכל, וכל מרכיבי החיים קשורים זה לזה בקשרי גומלין הדוקים. היא מנותקת מההבנה שפגיעה, נזק והרס של מרכיב אחד בתוך המערכת יפגע בסופו של דבר במערכת כולה.
עקב הנתק הזה שבין פיתוחים טכנולוגיים לבין ראיה הוליסטית, שמכבדת את כל מרכיבי האקו-סיסטם הכולל בתוכו אנשים, בעלי חיים וטבע, התפתחו באנושות אסכולות אנטי-טכנולוגיות הסוברות שטכנולוגיה = התרחקות מהטבע האנושי "הטהור", שמלאכותי = מכוער ומזויף, ואילו טבעי = יפה ונקי, ואפילו שרפואה מודרנית = רע ואילו צמחי מרפא ותורות רפואיות מסורתיות = טוב.
אך בפועל אין זה כך בהכרח, מכוון שהדברים אינם מוחלטים, וכחלק מן המעבר הגדול, האנושות נדרשת ליצור שינוי תודעתי ותרבותי המקיים סינרגיה בין כל הטוב והמייטיב שבפיתוחים הטכנולוגיים, וכל הטוב והמייטיב שבעולם הטבע על האותנטיות הטמונה בו.
על ספי התודעה באנושות והקשר שלהם לעיצוב המציאות בה אנו חיים, בפרק הבא בסדרת המעבר הגדול – ממדים של מציאויות.
