עיקרון הרצף מבטא גישה לפיה האדם פרוש על פני רצף, שמכיל חלקים מופשטים, קוונטיים, רב-ממדיים ונשגבים, לצד חלקים נמוכים, גשמיים, פרקטיים וממשיים – וגם את כל הרצף שביניהם.

על פי עיקרון הרצף, ניתן לחלק את האדם לשלוש רמות או רבדים – שמתחילים במהות, הופכים למשמעות, ומסתיימים ונסכמים בממשות:

מהות – רעיון תיאורטי או השראה רוחנית ומופשטת.

משמעות – רקימה של משמעויות יישומיות מתוך הרעיון המופשט, שיש להן כבר תצורה מוגדרת.

ממשות – הגשמה של המחשבה או הרעיון היישומי בפועל, הלכה למעשה.

על פי עיקרון הרצף, האדם מהווה ישות אחת שיש לה פנים רבות, וכלל חלקיה משרתים את הצמיחה, ההתפתחות והגילוי העצמי שלה, ולפיכך ניתן לרתום אותם כך שיפעלו כישות שלמה ואחדותית. וזיה יכולת ליצור חיבור של החלקים השונים של העצמי ורתום אותם באופן הרמוני כלפי האמת המשותפת, שהיא היכולת לבוא לכדי ביטוי בעולם ההגשמה ברמה המיטבית.

הגישה הזאת מאפשרת לחבר בין הרעיוניות, החזון, ההשראה או הערכים, לבין ההוצאה לפועל והמימוש הפרקטי, מבלי שיש נתקים ופערים, מכיוון שאם הכל הוא חלק מאותה אחדות, מחובר וחלק מאותו הרצף.

מתוך כך, אין מאבקי כוחות בין חלקים שונים ברצף, אלא יכולת לעבוד יחד בסינרגיה שמאפשרת לכל היבט ברצף להעניק מן המיומנות והמומחיות שלו, כדי לתמוך את המימוש המועצם של העצמי, הרואה עצמו כישות הוליסטית ואינטגרטיבית.